איוב 10

1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃

My soul is weary of my life, I will let go my speech against myself, I will speak in the bitterness of my soul.

2 אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃

I will say to God: Do not condemn me: tell me why thou judgest me so.

3 הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃

Doth it seem good to thee that thou shouldst calumniate me, and oppress me, the work of thy own hands, and help the counsel of the wicked?

4 העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃

Hast thou eyes of flesh: or, shalt thou see as man seeth?

5 הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃

Are thy days as the days of man, and are thy years as the times of men:

6 כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃

That thou shouldst inquire after my iniquity, and search after my sin?

7 על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃

And shouldst know that I have done no wicked thing, whereas there is no man that can deliver out of thy hand.

8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃

Thy hands have made me, and fashioned me wholly round about, and dost thou thus cast me down headlong on a sudden?

9 זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃

Remember, I beseech thee, that thou hast made me as the clay, and thou wilt bring me into dust again.

10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃

Hast thou not milked me as milk, and curdled me like cheese?

11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃

Thou hast clothed me with skin and flesh: thou hast put me together with bones and sinews:

12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃

Thou hast granted me life and mercy, and thy visitation hath preserved my spirit.

13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃

Although thou conceal these things in thy heart, yet I know that thou rememberest all things.

14 אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃

If I have sinned and thou hast spared me for an hour: why dost thou not suffer me to be clean from my iniquity?

15 אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃

And if I be wicked, woe unto me: and if just, I shall not lift up my head, being filled with affliction and misery.

16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃

And for pride thou wilt take me as a lioness, and returning thou tormentest me wonderfully.

17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃

Thou renewest thy witnesses against me, and multipliest thy wrath upon me, and pains war against me.

18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃

Why didst thou bring me forth out of the womb: O that I had been consumed that eye might not see me!

19 כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃

I should have been as if I had not been, carried from the womb to the grave.

20 הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃

Shall not the fewness of my days be ended shortly? suffer me, therefore, that I may lament my sorrow a little:

21 בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

Before I go, and return no more, to a land that is dark and covered with the mist of death:

22 ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃

A land of misery and darkness, where the shadow of death, and no order, but everlasting horror dwelleth.