איוב 10
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ | 1 |
Min Sjæl er led ved mit Liv, frit Løb vil jeg give min Klage over ham, i min bitre Sjælenød vil jeg tale,
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ | 2 |
sige til Gud: Fordøm mig dog ikke, lad mig vide, hvorfor du tvister med mig!
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ | 3 |
Gavner det dig at øve Vold, at forkaste det Værk, dine Hænder danned, men smile til gudløses Råd?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ | 4 |
Har du da kødets Øjne, ser du, som Mennesker ser,
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ | 5 |
er dine Dage som Menneskets Dage, er dine År som Mandens Dage,
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ | 6 |
siden du søger efter min Brøde, leder efter min Synd,
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ | 7 |
endskønt du ved, jeg ikke er skyldig; men af din Hånd er der ingen Redning!
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ | 8 |
Dine Hænder gjorde og danned mig først, så skifter du Sind og gør mig til intet!
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ | 9 |
Kom i Hu, at du dannede mig som Ler, og til Støv vil du atter gøre mig!
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ | 10 |
Mon du ikke hældte mig ud som Mælk og lod mig skørne som Ost,
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ | 11 |
iklædte mig Hud og kød og fletted mig sammen med Ben og Sener?
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ | 12 |
Du gav mig Liv og Livskraft, din Omhu vogted min Ånd
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ | 13 |
og så gemte du dog i dit Hjerte på dette, jeg skønner, dit Øjemed var:
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ | 14 |
Synded jeg, vogted du på mig og tilgav ikke min Brøde.
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ | 15 |
Fald jeg forbrød mig, da ve mig! Var jeg retfærdig, jeg skulde dog ikke løfte mit Hoved, men mættes med Skændsel, kvæges med Nød.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ | 16 |
Knejsed jeg, jog du mig som en Løve, handlede atter ufatteligt med mig;
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ | 17 |
nye Vidner førte du mod mig, øged din Uvilje mod mig, opbød atter en Hær imod mig!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ | 18 |
Hvi drog du mig da af Moders Liv? Jeg burde have udåndet, uset af alle;
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ | 19 |
jeg burde have været som aldrig født, været ført til Graven fra Moders Skød.
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ | 20 |
Er ej mine Livsdage få? Så slip mig, at jeg kan kvæges lidt,
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ | 21 |
før jeg for evigt går bort til Mørkets og Mulmets Land,
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ | 22 |
Landet med bælgmørkt Mulm, med Mørke og uden Orden, hvor Lyset selv er som Mørket."
