איוב 10
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ | 1 |
Min Sjæl kedes ved mit Liv; jeg vil løslade min Klage i mig, jeg vil tale i min Sjæls Bitterhed.
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ | 2 |
Jeg vil sige til Gud: Døm mig ikke skyldig, lad mig vide, hvorover du trætter med mig!
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ | 3 |
Mon det synes dig godt, at du gør Vold, at du forkaster dine Hænders Værk og lyser over de ugudeliges Raad?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ | 4 |
Mon dine Øjne ere som Kødets? eller ser du, som et Menneske ser?
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ | 5 |
Ere dine Dage som et Menneskes Dage, ere dine Aar som en Mands Dage,
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ | 6 |
saa at du skulde spørge efter min Misgerning og søge efter min Synd,
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ | 7 |
da du dog ved, at jeg er skyldfri, og der er ingen, som kan redde af din Haand?
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ | 8 |
Dine Hænder have skabt og dannet mig hel og holden; og nu vil du opsluge mig!
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ | 9 |
Kære, kom i Hu, at du dannede mig som Ler, og nu vil du gøre mig til Støv igen!
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ | 10 |
Har du ej udgydt mig som Mælk og ladet mig løbe sammen som Ost?
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ | 11 |
Du har klædet mig med Hud og Kød, og sammenføjet mig med Ben og Sener?
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ | 12 |
du har skænket mig Liv og Miskundhed, og din Omhu har bevaret min Aand.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ | 13 |
Men disse Ting havde du skjult i dit Hjerte: Jeg ved, at dette var besluttet hos dig:
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ | 14 |
Dersom jeg syndede, saa vilde du vare paa mig og vilde ikke kende mig fri for min Misgerning.
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ | 15 |
Havde jeg været skyldig, da ve mig! og var jeg retfærdig, da turde jeg dog ikke opløfte mit Hoved; jeg er mæt af Forsmædelse og har set nok af min Elendighed.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ | 16 |
Og hævede mit Hoved sig, da vilde du jage mig som en Løve, og du vilde komme igen og handle underligt imod mig;
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ | 17 |
du vilde føre nye Vidner imod mig og lade din Fortørnelse tage til imod mig; der vilde komme nye Skarer, ja, en Hær imod mig.
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ | 18 |
Men hvorfor udførte du mig af Moders Liv? jeg havde opgivet Aanden, og intet Øje havde set mig!
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ | 19 |
Jeg skulde have været, som om jeg ikke havde været til, været ført til Graven fra Moders Liv.
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ | 20 |
Ere mine Dage ikke faa? hold dog op! lad af fra mig, at jeg maa vederkvæge mig lidt,
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ | 21 |
før jeg gaar bort og kommer ikke tilbage, hen til Mørkheds og Dødens Skygges Land,
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ | 22 |
et skummelt Land som Mørke — Dødens Skygge og ingen Orden — hvor selve Lyset er Mørke.
