ירמיה 4

1 אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד׃

"If you will return, Israel," says the LORD, "if you will return to me, and if you will put away your abominations out of my sight; then you shall not be removed;

2 ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו׃

and you shall swear, 'As the LORD lives,' in truth, in justice, and in righteousness. The nations shall bless themselves in him, and in him shall they glory."

3 כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים׃

For thus says the LORD to the men of Judah and to Jerusalem, "Break up your fallow ground, and do not sow among thorns.

4 המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם׃

Circumcise yourselves to the LORD, and take away the foreskins of your heart, you men of Judah and inhabitants of Jerusalem; lest my wrath go forth like fire, and burn so that none can quench it, because of the evil of your doings.

5 הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר׃

Declare in Judah, and publish in Jerusalem; and say, 'Blow the trumpet in the land.' Cry aloud and say, 'Assemble yourselves. Let us go into the fortified cities.'

6 שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול׃

Set up a standard toward Zion. Flee for safety. Do not wait; for I will bring evil from the north, and a great destruction."

7 עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב׃

A lion is gone up from his thicket, and a destroyer of nations; he is on his way, he is gone forth from his place, to make your land desolate, that your cities be laid waste, without inhabitant.

8 על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו׃

For this clothe yourself with sackcloth, lament and wail; for the fierce anger of the LORD hasn't turned back from us.

9 והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו׃

"It shall happen at that day," says the LORD, "that the heart of the king shall perish, and the heart of the officials; and the priests shall be astonished, and the prophets shall wonder."

10 ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש׃

Then I said, "Ah, Lord GOD. Surely you have greatly deceived this people and Jerusalem, saying, 'You shall have peace;' whereas the sword reaches to the heart."

11 בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר׃

At that time shall it be said to this people and to Jerusalem, "A hot wind from the bare heights in the wilderness toward the daughter of my people, not to winnow, nor to cleanse;

12 רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם׃

a full wind from these shall come for me. Now I will also utter judgments against them."

13 הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו׃

Look, he shall come up as clouds, and his chariots shall be as the whirlwind: his horses are swifter than eagles. Woe to us. For we are ruined.

14 כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃

Jerusalem, wash your heart from wickedness, that you may be saved. How long shall your evil thoughts lodge within you?

15 כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים׃

For a voice declares from Dan, and publishes evil from the hills of Ephraim:

16 הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם׃

"Tell the nations; look, publish against Jerusalem, 'Besiegers come from a far country, and raise their voice against the cities of Judah.

17 כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה׃

As keepers of a field, they are against her all around, because she has been rebellious against me,'" says the LORD.

18 דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך׃

"Your way and your doings have brought these things to you. This is your wickedness; for it is bitter, for it reaches to your heart."

19 מעי מעי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה׃

My anguish, my anguish. I am pained at my very heart; my heart is disquieted in me; I can't hold my peace; because you have heard, O my soul, the sound of the trumpet, the alarm of war.

20 שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי׃

Destruction on destruction is proclaimed; for the whole land is laid waste: suddenly are my tents destroyed, and my curtains in a moment.

21 עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר׃

How long shall I see the standard, and hear the sound of the trumpet?

22 כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃

"For my people are foolish, they do not know me. They are foolish children, and they have no understanding. They are skillful in doing evil, but to do good they have no knowledge."

23 ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם׃

I saw the earth, and, look, it was waste and void; and the heavens, and they had no light.

24 ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו׃

I saw the mountains, and look, they trembled, and all the hills moved back and forth.

25 ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו׃

I saw, and look, there was no man, and all the birds of the sky had fled.

26 ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃

I saw, and look, the fruitful field was a wilderness, and all its cities were broken down at the presence of the LORD; before his fierce anger they were destroyed.

27 כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה׃

For thus says the LORD, "The whole land shall be a desolation; yet I will not make a full end.

28 על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה׃

For this the earth will mourn, and the heavens above be black; because I have spoken it, I have purposed it, and I have not relented, neither will I turn back from it."

29 מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש׃

Every city flees for the noise of the horsemen and archers; they go into caves, and they hide themselves in the thickets, and climb up on the rocks; every city is forsaken, and not a man dwells in it.

30 ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו׃

You, when you are made desolate, what will you do? Though you clothe yourself with scarlet, though you dress yourselves with ornaments of gold, though you enlarge your eyes with paint, in vain do you make yourself beautiful; your lovers despise you, they seek your life.

31 כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים׃

For I have heard a voice as of a woman in travail, the anguish as of her who brings forth her first child, the voice of the daughter of Zion, who gasps for breath, who spreads her hands, saying, "Woe is me now. For my soul faints before the murderers."