ירמיה 18

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר׃

The word which came to Jeremiah from the LORD, saying,

2 קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי׃

Arise, and go down to the potter's house, and there I will cause thee to hear my words.

3 וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים׃

Then I went down to the potter's house, and behold, he wrought a work on the wheels.

4 ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃

And the vessel that he made of clay was marred in the hand of the potter: so he made it again another vessel, as it seemed good to the potter to make [it].

5 ויהי דבר יהוה אלי לאמור׃

Then the word of the LORD came to me, saying,

6 הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל׃

O house of Israel, cannot I do with you as this potter? saith the LORD. Behold, as the clay [is] in the potter's hand, so [are] ye in my hand, O house of Israel.

7 רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃

[At what] instant I shall speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to pluck up, and to pull down, and to destroy [it];

8 ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃

If that nation against which I have pronounced, shall turn from their evil, I will repent of the evil that I thought to do to them.

9 ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנת ולנטע׃

And [at what] instant I shall speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to build and to plant [it];

10 ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃

If it shall do evil in my sight, that it obey not my voice, then I will repent of the good, with which I said I would benefit them.

11 ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃

Now therefore come, speak to the men of Judah, and to the inhabitants of Jerusalem, saying, Thus saith the LORD; Behold, I frame evil against you, and devise a device against you: return ye now every one from his evil way, and make your ways and your doings good.

12 ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה׃

And they said, There is no hope: but we will walk after our own devices, and we will every one do the imagination of his evil heart.

13 לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃

Therefore thus saith the LORD; Ask ye now among the heathen, who hath heard such things: the virgin of Israel hath done a very horrible thing.

14 היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃

Will [a man] leave the snow of Lebanon [which cometh] from the rock of the field? [or] shall the cold flowing waters that come from another place be forsaken?

15 כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃

Because my people hath forgotten me, they have burned incense to vanity, and they have caused them to stumble in their ways [from] the ancient paths, to walk in paths, [in] a way not cast up;

16 לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃

To make their land desolate, [and] a perpetual hissing; every one that passeth by it shall be astonished, and wag his head.

17 כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם׃

I will scatter them as with an east wind before the enemy; I will show them the back, and not the face, in the day of their calamity.

18 ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו׃

Then said they, Come, and let us devise devices against Jeremiah; for the law shall not perish from the priest, nor counsel from the wise, nor the word from the prophet. Come, and let us smite him with the tongue, and let us not give heed to any of his words.

19 הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃

Give heed to me, O LORD, and hearken to the voice of them that contend with me.

20 הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם׃

Shall evil be recompensed for good? for they have digged a pit for my soul. Remember that I stood before thee to speak good for them, [and] to turn away thy wrath from them.

21 לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה׃

Therefore deliver their children to the famine, and pour out their [blood] by the force of the sword; and let their wives be bereaved of their children, and [be] widows; and let their men be put to death; [let] their young men [be] slain by the sword in battle.

22 תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃

Let a cry be heard from their houses, when thou shalt bring a troop suddenly upon them: for they have digged a pit to take me, and hid snares for my feet.

23 ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃

Yet, LORD, thou knowest all their counsel against me to slay [me]: forgive not their iniquity, neither blot out their sin from thy sight, but let them be overthrown before thee; deal [thus] with them in the time of thy anger.