ירמיה 15

1 ויאמר יהוה אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו׃

Yahweh me répondit: Quand Moïse et Samuel se tiendraient devant moi, mon âme ne se tournerait pas vers ce peuple; chasse-les de devant ma face et qu’ils partent!

2 והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי׃

Et s’ils te disent: « Où irons-nous? » tu leur diras: Ainsi parle Yahweh: Celui qui est pour la mort, à la mort; celui qui est pour l’épée, à l’épée; celui qui est pour la famine, à la famine; et celui qui est pour la captivité, à la captivité.

3 ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם יהוה את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית׃

Et je susciterai contre eux quatre familles de fléaux, — oracle de Yahweh: l’épée pour tuer, les chiens pour déchirer, les oiseaux du ciel et les bêtes de la terre pour dévorer et pour détruire.

4 ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם׃

J’en ferai un objet d’horreur pour tous les royaumes de la terre, à cause de Manassé, fils d’Ezéchias, roi de Juda, pour ce qu’il a fait dans Jérusalem.

5 כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך׃

Qui donc aura pitié de toi, Jérusalem? qui se lamentera sur toi? Qui se détournera de sa route pour s’informer de ton état?

6 את נטשת אתי נאם יהוה אחור תלכי ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם׃

Tu m’as repoussé, — oracle de Yahweh, pour te retirer en arrière; et je vais étendre ma main sur toi pour te faire périr; je suis las d’avoir pitié.

7 ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו׃

Je les vannerai avec le van, aux portes du pays; je priverai d’enfants, je ferai périr mon peuple; ils ne reviennent pas de leurs voies.

8 עצמו לי אלמנתו מחול ימים הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות׃

Ses veuves seront plus nombreuses que le sable de la mer. Je leur amènerai, sur la mère du jeune guerrier, le dévastateur en plein midi; je ferai fondre soudain sur elle l’angoisse et l’épouvante.

9 אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם יהוה׃

La mère des sept fils se sent défaillir, elle va rendre l’âme; son soleil se couche pendant qu’il est jour encore; elle est confuse, couverte de honte. Ceux qui resteront, je les livrerai à l’épée devant leurs ennemis, oracle de Yahweh.

10 אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני׃

Malheur à moi, ô ma mère, parce que tu m’as enfanté, pour être un homme de dispute et de querelle pour tout le pays. Je n’ai rien prêté, et ils ne m’ont rien prêté, et tous me maudissent. —

11 אמר יהוה אם לא שרותך לטוב אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האיב׃

Yahweh dit: Oui, je t’affermirai pour ton bien; certainement j’amènerai ton ennemi à te supplier, au temps du malheur et de la détresse.

12 הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת׃

Le fer brisera-t-il le fer du nord et l’airain?

13 חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל חטאותיך ובכל גבוליך׃

Je livrerai tes biens et tes trésors au pillage, sans paiement, pour tous tes péchés et sur tout ton territoire;

14 והעברתי את איביך בארץ לא ידעת כי אש קדחה באפי עליכם תוקד׃

et je les ferai passer avec tes ennemis dans un pays que tu ne connais pas; car un feu s’est allumé dans ma colère; il brûlera sur vous.

15 אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה׃

Tu le sais, Yahweh! Souviens-toi de moi, prends soin de moi et venge-moi de mes persécuteurs; ne m’enlève pas, dans ta patience envers eux, sache que c’est pour toi que je porte l’opprobre!

16 נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות׃

Dès que tes paroles se sont présentées, je les ai dévorées; elles sont devenues ma joie, et l’allégresse de mon cœur; car ton nom a été invoqué sur moi, Yahweh, Dieu des armées.

17 לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני׃

Je ne me suis pas assis dans l’assemblée des rieurs, pour m’y livrer à la gaieté; sous ta main, je me suis assis solitaire, car tu m’avais rempli de courroux.

18 למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו׃

Pourquoi ma souffrance est-elle sans fin, et ma plaie douloureuse, rebelle à la guérison? Serais-tu pour moi comme un ruisseau trompeur, comme des eaux sur lesquelles on ne peut compter?

19 לכן כה אמר יהוה אם תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם׃

C’est pourquoi Yahweh parle ainsi: Si tu reviens vers moi, je te ferai revenir, pour que tu te tiennes devant ma face; et si tu sépares ce qui est précieux de ce qui est vil, tu seras comme ma bouche; ils reviendront vers toi, et ce n’est pas toi qui reviendras vers eux.

20 ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להושיעך ולהצילך נאם יהוה׃

Je ferai de toi, pour ce peuple, une forte muraille d’airain; ils te feront la guerre, mais ils ne pourront rien sur toi; car je serai avec toi pour te secourir et te délivrer, — oracle de Yahweh.

21 והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים׃

Je te délivrerai de la main des méchants, et je te rachèterai de la main des violents.