ירמיה 10

1 שמעו את הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃

Hear ye the word which the Lord hath spoken concerning you, O house of Israel:

2 כה אמר יהוה אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה׃

Thus hath said the Lord, Do not habituate yourselves on the way of the nations, and at the signs of the heavens be ye not dismayed; although the nations should be dismayed at them.

3 כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד׃

For the statutes of these people concern what is vanity; for it is but a tree which a man hath cut out of a forest, the work of the hands of the workman, with the axe.

4 בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃

With silver and with gold do they ornament it; with nails and with hammers do they fasten it, that it move not from its place.

5 כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם׃

As a wrought-out palm-like column are they, and cannot speak; they must needs be borne, because they cannot step along. Be not afraid of them; for they cannot do any harm, so also to do any good is not in them.

6 מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃

Forasmuch as there is none like unto thee, O Lord: thou [alone] art great, and great is thy name in might.

7 מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך׃

Who would not fear thee, O King of the nations? for to thee doth it appertain; because among all the wise men of the nations, and in all their kingdoms, [they say] there is none like unto thee.

8 ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃

But at once shall they be shown to be brutish and foolish: it is a doctrine of vanities, it concerneth but wood.

9 כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃

The beaten out silver is brought from Tharshish, and gold from Uphaz, the work of the workman, and of the hands of the goldsmith: blue and purple is their clothing; the work of skilful men are they all.

10 ויהוה אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו׃

But the Lord God is the truth, he is the living God, and the everlasting king: at his wrath the earth shall quake, and nations cannot endure his indignation.

11 כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה׃

Thus shall ye say unto them, The gods that have not made the heavens and the earth, shall perish away from the earth, and from under these heavens.

12 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

He made the earth by his power, he established the world by his wisdom, and by his understanding he stretched out the heavens.

13 לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃

At the sound when he giveth a multitude of waters in the heavens, and causeth clouds to ascend from the ends of the earth; when he maketh lightnings with rain, and bringeth forth the wind out of his treasures:

14 נבער כל אדם מדעת הביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם׃

Then standeth every man as brutish without knowledge; ashamed is every goldsmith because of the graven image; for falsehood is his molten work, and there is no breath therein.

15 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

They are vanity, the work of deception; in the time of their punishment shall they vanish.

16 לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃

Not like these is the portion of Jacob; for he is the former of all things; and Israel is the tribe of his inheritance: The Lord of hosts is his name.

17 אספי מארץ כנעתך ישבתי במצור׃

Gather up thy wares from the ground, O inhabitress of the beleaguered city.

18 כי כה אמר יהוה הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃

For thus hath said the Lord, Behold, I will cast forth as with a sling the inhabitants of the land at this time, and I will enclose them, in order that they may find them.

19 אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃

Woe is me for my breach! my wound is painful; but I thought, This is but pain, and I shall be able to bear it.

20 אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃

[But now] my tent is laid waste, and all my cords are torn asunder; my children are gone away from me, and they are not [here]; there is no one to stretch forth my tent any more, and to set up my curtains.

21 כי נבערו הרעים ואת יהוה לא דרשו על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה׃

For the shepherds were brutish, and the Lord had they not sought; therefore have they not prospered, and all their flocks are scattered.

22 קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את ערי יהודה שממה מעון תנים׃

Behold, the noise of the report is come, and a great commotion out of the north country, to render the cities of Judah desolate, a dwelling for monsters.

23 ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא לאיש הלך והכין את צעדו׃

I know, O Lord, that the way of man is not in his own power: it is not in man that passeth away to direct his own steps.

24 יסרני יהוה אך במשפט אל באפך פן תמעטני׃

Correct me, O Lord, but with justice; not in thy anger, lest thou bring me to nothing.

25 שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו׃

Pour out thy fury over the nations that know thee not, and over the families that have not called on thy name; for they have eaten up Jacob, and devoured him, and consumed him, and have made his dwelling desolate.