ירמיה 10

1 שמעו את הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃

Hear the word that Jehovah speaketh unto you, house of Israel.

2 כה אמר יהוה אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה׃

Thus saith Jehovah: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of the heavens; for the nations are dismayed at them.

3 כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד׃

For the statutes of the peoples are vanity; for [it is] a tree cut out of the forest, worked with a chisel by the hands of the artizan;

4 בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃

they deck it with silver and with gold; they fasten it with nails and with hammers, that it move not.

5 כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם׃

They are as a palm-column of turned work, and they speak not; they are carried, for they cannot go. Be not afraid of them; for they cannot do evil, neither also is it in them to do good.

6 מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃

There is none like unto thee, Jehovah; thou art great, and thy name is great in might.

7 מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך׃

Who would not fear thee, O King of nations? For to thee doth it appertain; for among all the wise men of the nations, and in all their kingdoms, there is none like unto thee.

8 ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃

But they are one and all senseless and foolish; the teaching of vanities is a stock.

9 כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃

Silver spread into plates is brought from Tarshish, and gold from Uphaz, the work of the artizan and of the hands of the founder; blue and purple is their clothing: they are all the work of skilful [men].

10 ויהוה אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו׃

But Jehovah Elohim is truth; he is the living God, and the King of eternity. At his wrath the earth trembleth, and the nations cannot abide his indignation.

11 כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה׃

Thus shall ye say unto them: The gods that have not made the heavens and the earth, these shall perish from the earth, and from under the heavens.

12 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

He hath made the earth by his power, he hath established the world by his wisdom, and hath stretched out the heavens by his understanding.

13 לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃

When he uttereth his voice, there is a tumult of waters in the heavens, and he causeth the vapours to ascend from the end of the earth; he maketh lightnings for the rain, and bringeth forth the wind out of his treasuries.

14 נבער כל אדם מדעת הביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם׃

Every man is become brutish, bereft of knowledge; every founder is put to shame by the graven image, for his molten image is falsehood, and there is no breath in them.

15 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

They are vanity, a work of delusion: in the time of their visitation they shall perish.

16 לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃

The portion of Jacob is not like them; for it is he that hath formed all [things], and Israel is the rod of his inheritance: Jehovah of hosts is his name.

17 אספי מארץ כנעתך ישבתי במצור׃

Gather up thy baggage out of the land, O inhabitress of the fortress.

18 כי כה אמר יהוה הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃

For thus saith Jehovah: Behold, I will this time sling out the inhabitants of the land, and will distress them, that they may be found.

19 אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃

Woe is me, for my wound! My stroke is hard to heal, and I had said, Yea, this is [my] grief, and I will bear it.

20 אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃

My tent is despoiled, and all my cords are broken; my children are gone forth from me, and they are not; there is none to stretch forth my tent any more, and to set up my curtains.

21 כי נבערו הרעים ואת יהוה לא דרשו על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה׃

For the shepherds are become brutish, and have not sought Jehovah; therefore have they not acted wisely, and all their flock is scattered.

22 קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את ערי יהודה שממה מעון תנים׃

The voice of a rumour! Behold, it cometh, and a great commotion out of the north country, to make the cities of Judah a desolation, a dwelling-place of jackals.

23 ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא לאיש הלך והכין את צעדו׃

I know, Jehovah, that the way of man is not his own; it is not in a man that walketh to direct his steps.

24 יסרני יהוה אך במשפט אל באפך פן תמעטני׃

Jehovah, correct me, but with judgment; not in thine anger, lest thou bring me to nothing.

25 שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו׃

Pour out thy fury upon the nations that know thee not, and upon the families that call not on thy name; for they have eaten up Jacob, yea, they have eaten him up and consumed him, and have laid waste his dwelling-place.