יַעֲקֹב 4
| מאין המלחמות והמדנים אשר ביניכם הלא מתוך התאות המתגרות באבריכם׃ | 1 |
Hvoraf kommer det, at den er Krige og Stridigheder iblandt eder? mon ikke deraf, af eders Lyster, som stride i eders Lemmer?
| אתם מתאוים ואין לכם תרצחו ותקנאו והשג לא תשיגו תריבו ותלחמו ואין לכם יען אשר לא התפללתם׃ | 2 |
I begære og have ikke; I myrde og misunde og kunne ikke få; I føre Strid og Krig. Og I have ikke, fordi I ikke bede;
| הן אתם מבקשים ואינכם מקבלים על אשר תתפללו ברעה למען תבלו בתאותיכם׃ | 3 |
I bede og få ikke, fordi I bede ilde, for at øde det i eders Lyster.
| הנאפים והמנאפות הלא ידעתם כי אהבת העולם איבת אלהים היא ועתה החפץ להיות אהב העולם יהיה איב לאלהים׃ | 4 |
I utro! vide I ikke, at Venskab med Verden er Fjendskab imod Gud? Derfor, den, som vil være Verdens Ven, bliver Guds Fjende.
| או התדמו בנפשכם כי לריק אמר הכתוב בקנאה יתאוה לרוח השכן בקרבנו׃ | 5 |
Eller mene I, at Skriftens Ord ere tomme Ord? Med Nidkærhed længes han efter den Ånd, han har givet Bolig i os, men han skænker desto større Nåde.
| וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן׃ | 6 |
Derfor siger Skriften: "Gud står de hoffærdige imod, men de ydmyge giver han Nåde."
| לכן הכנעו לאלהים התיצבו נגד השטן ויברח מפניכם׃ | 7 |
Underordner eder derfor under Gud; men står Djævelen imod, så skal han fly fra eder;
| קרבו לאלהים ויקרב אליכם רחצו ידיכם החטאים טהרו לבבכם חלוקי הלבב׃ | 8 |
holder eder nær til Gud, så skal han holde sig nær til eder! Renser Hænderne, I Syndere! og lutrer Hjerterne, I tvesindede!
| התענו והתאבלו ובכו שחקכם יהפך לאבל ושמחתכם ליגון׃ | 9 |
Jamrer og sørger og græder; eders Latter vende sig til Sorg og Glæden til Bedrøvelse!
| הכנעו לפני יהוה והוא ירים אתכם׃ | 10 |
Ydmyger eder for Herren, så skal han ophøje eder.
| אחי אל תחרפו איש את רעהו המחרף את רעהו ודן את אחיו הוא מחרף את התורה ודן את התורה ואם תדין את התורה אינך עשה התורה כי אם שפטה׃ | 11 |
Taler ikke ilde om hverandre, Brødre! Den, som taler ilde om sin Broder eller dømmer sin Broder, taler ilde om Loven og dømmer Loven; men dømmer du Loven, da er du ikke Lovens Gører, men dens Dommer.
| אחד הוא המחקק אשר יכול להושיע ולאבד ומי אתה כי תדין את עמיתך׃ | 12 |
Een er Lovgiveren og Dommeren, han, som kan frelse og fordærve; men hvem er du, som dømmer din Næste?
| הוי האמרים נלכה היום ומחר לעיר פלונית אלמונית ונעשה שם שנה אחת לסחר בה ולהרבות רוח׃ | 13 |
Og nu I, som sige: I Dag eller i Morgen ville vi gå til den eller den By og blive der et År og købslå og vinde,
| ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך׃ | 14 |
I, som ikke vide, hvad der skal ske i Morgen; thi hvordan er eders Liv? I ere jo en Damp, som er til Syne en liden Tid, men derefter forsvinder;
| תחת אשר תאמרו אם ירצה יהוה ונחיה נעשה כזה וכזה׃ | 15 |
i Stedet for at I skulle sige: Dersom Herren vil, og vi leve, da ville vi gøre dette eller hint.
| עתה תתגאו בפחזותכם וכל גאוה אשר כזאת רעה היא׃ | 16 |
Men nu rose I eder i eders Overmod; al sådan Ros er ond.
| לכן היודע לעשות הטוב ולא יעשנו והיה בו חטא׃ | 17 |
Derfor, den som ved at handle ret og ikke gør det, for ham er det Synd.
