ישעה 9
| כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃ | 1 |
Doch [O. denn] nicht bleibt Finsternis dem Lande, welches Bedrängnis hat. Um die erste Zeit hat er das Land Sebulon und das Land Naphtali verächtlich gemacht; und in der letzten bringt er zu Ehren den Weg am Meere, [d. h. am Meere Tiberias] das Jenseitige des Jordan, den Kreis [Hebr. Gelil; das nördliche Grenzdistrikt Palästinas, ein Teil des späteren Galiläa] der Nationen.
| העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃ | 2 |
Das Volk, [And. üb.: Doch wird die Finsternis nicht sein, wie die Bedrängnis auf der Erde war, als es im Anfang leicht auf dem Lande Sebulon und dem Lande Naphtali lag, und später schwerer wurde Weg am Meere, jenseit des Jordan, Galiläa der Nationen: das Volk] das im Finstern wandelt, hat ein großes Licht gesehen; die da wohnen im Lande des Todesschattens, Licht hat über sie geleuchtet.
| הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃ | 3 |
Du hast die Nation vermehrt, hast ihr groß gemacht [And. l.: Du hast das Frohlocken vermehrt, hast groß gemacht usw.] die Freude; sie freuen sich vor dir, gleich der Freude in der Ernte, wie man frohlockt beim Verteilen der Beute.
| כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃ | 4 |
Denn das Joch ihrer Last und den Stab ihrer Schulter, den Stock ihres Treibers hast du zerschlagen wie am Tage Midians.
| כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃ | 5 |
Denn jeder Stiefel der Gestiefelten im Getümmel, und jedes Gewand, in Blut gewälzt, die werden zum Brande, ein Fraß des Feuers.
| כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃ | 6 |
Denn ein Kind ist uns geboren, ein Sohn uns gegeben, und die Herrschaft ruht auf seiner Schulter; und man nennt seinen Namen: Wunderbarer, Berater, [O. Wunder-Rat] starker Gott, [El] Vater der Ewigkeit, [O. Ewigvater] Friedefürst.
| למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃ | 7 |
Die Mehrung der Herrschaft und der Friede werden kein Ende haben auf dem Throne Davids und über sein Königreich, um es zu befestigen und zu stützen durch Gericht und durch Gerechtigkeit, von nun an bis in Ewigkeit. Der Eifer Jehovas der Heerscharen wird dieses tun.
| דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃ | 8 |
Der Herr hat ein Wort gesandt wider Jakob, und es steigt hernieder in Israel.
| וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃ | 9 |
Und das ganze Volk wird es erfahren, Ephraim und die Bewohner von Samaria, die in Hochmut und in Überhebung des Herzens sprechen:
| לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃ | 10 |
Die Ziegelsteine sind eingefallen, aber mit behauenen Steinen bauen wir auf; die Sykomoren sind abgehauen, aber wir setzen Cedern an ihre Stelle.
| וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך׃ | 11 |
Denn Jehova wird die Bedränger Rezins über dasselbe erheben [d. h. wird ihnen die Übermacht über Ephraim geben] und seine Feinde aufreizen:
| ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ | 12 |
die Syrer von Osten und die Philister von Westen; und sie werden Israel fressen mit vollem Maule. -Bei dem allen wendet sich sein Zorn nicht ab, und noch ist seine Hand ausgestreckt.
| והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו׃ | 13 |
Und das Volk kehrt nicht um zu dem, der es schlägt, und Jehova der Heerscharen suchen sie nicht.
| ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃ | 14 |
Und Jehova wird aus Israel Haupt und Schwanz, Palmzweig und Binse ausrotten [Eig. Da rottet Jehova aus usw.] an einem Tage.
| זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב׃ | 15 |
Der Älteste und Angesehene, er ist das Haupt; und der Prophet, der Lüge lehrt, er ist der Schwanz.
| ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃ | 16 |
Denn die Leiter dieses Volkes führen irre, und die von ihnen Geleiteten werden verschlungen.
| על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ | 17 |
Darum wird sich der Herr über dessen Jünglinge nicht freuen, [And. l.: wird der Herr dessen Jünglinge nicht verschonen] und seiner Waisen und seiner Witwen sich nicht erbarmen; denn sie allesamt sind Ruchlose und Übeltäter, und jeder Mund redet Torheit. [Zugl.: Gottlosigkeit, Gemeinheit] Bei dem allen wendet sich sein Zorn nicht ab, und noch ist seine Hand ausgestreckt.
| כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃ | 18 |
Denn die Gesetzlosigkeit brennt wie Feuer: sie verzehrt Dornen und Disteln, und zündet in den Dickichten des Waldes, daß sie emporwirbeln in hoch aufsteigendem Rauche.
| בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו׃ | 19 |
Durch den Grimm Jehovas der Heerscharen ist das Land verbrannt, und das Volk ist wie eine Speise des Feuers geworden; keiner schont den anderen.
| ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו׃ | 20 |
Und man schlingt zur Rechten und hungert, und man frißt zur Linken und wird nicht satt. Sie fressen ein jeder das Fleisch seines eigenen Armes:
| מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ | 21 |
Manasse den Ephraim, und Ephraim den Manasse; diese miteinander fallen über Juda her. -Bei dem allen wendet sich sein Zorn nicht ab, und noch ist seine Hand ausgestreckt.
