ישעה 64
| לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃ | 1 |
Didst Thou not rend the heavens? Thou didst come down, From thy presence did mountains flow,
| כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃ | 2 |
(As fire kindleth stubble — Fire causeth water to boil, ) To make known Thy name to Thine adversaries, From Thy presence do nations tremble.
| בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃ | 3 |
In Thy doing fearful things — we expect not, Thou didst come down, From Thy presence did mountains flow.
| ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו׃ | 4 |
Even from antiquity [men] have not heard, They have not given ear, Eye hath not seen a God save Thee, He doth work for those waiting for Him.
| פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃ | 5 |
Thou hast met with the rejoicer And the doer of righteousness, In Thy ways they remember Thee, Lo, Thou hast been wroth when we sin, By them [is] continuance, and we are saved.
| ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃ | 6 |
And we are as unclean — all of us, And as a garment passing away, all our righteous acts; And we fade as a leaf — all of us. And our iniquities as wind do take us away.
| ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו׃ | 7 |
And there is none calling in Thy name, Stirring up himself to lay hold on Thee, For Thou hast hid Thy face from us, And thou meltest us away by our iniquities.
| ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃ | 8 |
And now, O Jehovah, thou [art] our Father, We [are] the clay, and Thou our Framer, And the work of Thy hand — all of us.
| אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו׃ | 9 |
Be not wroth, O Jehovah, very sore, Nor for ever remember iniquity, Lo, look attentively, we beseech Thee, Thy people [are] we all.
| ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃ | 10 |
Thy holy cities have been a wilderness, Zion a wilderness hath been, Jerusalem a desolation.
| בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה׃ | 11 |
Our holy and our beautiful house, Where praise Thee did our fathers, Hath become burnt with fire, And all our desirable things have become a waste.
| העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד׃ | 12 |
For these dost Thou refrain Thyself, Jehovah? Thou art silent, and dost afflict us very sore!'
