ישעה 42

1 הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃

Behold my servant, whom I uphold; my elect, [in whom] my soul delighteth; I have put my spirit upon him: he shall bring forth judgment to the Gentiles.

2 לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו׃

He shall not cry, nor lift up, nor cause his voice to be heard in the street.

3 קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט׃

A bruised reed shall he not break, and the smoking flax shall he not quench: he shall bring forth judgment to truth.

4 לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו׃

He shall not fail nor be discouraged, till he hath set judgment in the earth: and the isles shall wait for his law.

5 כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃

Thus saith God the LORD, he that created the heavens, and expanded them; he that spread forth the earth, and that which it produceth; he that giveth breath to the people upon it, and spirit to them that walk therein.

6 אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים׃

I the LORD have called thee in righteousness, and will hold thy hand, and will keep thee, and give thee for a covenant of the people, for a light of the Gentiles;

7 לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך׃

To open the blind eyes, to bring out the prisoners from the prison, [and] them that sit in darkness out of the prison-house.

8 אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים׃

I [am] the LORD: that [is] my name: and my glory will I not give to another, neither my praise to graven images.

9 הראשנות הנה באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם׃

Behold, the former things have come to pass, and new things do I declare: before they spring forth I tell you of them.

10 שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם׃

Sing to the LORD a new song, [and] his praise from the end of the earth, ye that go down to the sea, and all that is in it; the isles, and their inhabitants.

11 ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו׃

Let the wilderness and its cities lift up [their voice], the villages [that] Kedar doth inhabit: let the inhabitants of the rock sing, let them shout from the top of the mountains.

12 ישימו ליהוה כבוד ותהלתו באיים יגידו׃

Let them give glory to the LORD, and declare his praise in the isles.

13 יהוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר׃

The LORD will go forth as a mighty man, he will stir up jealousy like a man of war: he will cry, yes, roar; he will prevail against his enemies.

14 החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד׃

I have long time held my peace; I have been still, [and] restrained myself: [now] will I cry like a travailing woman; I will destroy and devour at once.

15 אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש׃

I will make waste mountains and hills, and dry up all their herbs; and I will make the rivers [to be] islands, and I will dry up the pools.

16 והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים׃

And I will bring the blind by a way [that] they knew not; I will lead them in paths [that] they have not known: I will make darkness light before them, and crooked things straight. These things will I do for them, and not forsake them.

17 נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלהינו׃

They shall be turned back, they shall be greatly ashamed, that trust in graven images, that say to the molten images, Ye [are] our gods.

18 החרשים שמעו והעורים הביטו לראות׃

Hear, ye deaf; and look, ye blind, that ye may see.

19 מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד יהוה׃

Who [is] blind, but my servant? or deaf, as my messenger [that] I sent? who [is] blind as [he that is] perfect, and blind as the LORD'S servant?

20 ראית רבות ולא תשמר פקוח אזנים ולא ישמע׃

Seeing many things, but thou observest not; opening the ears, but he heareth not.

21 יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׃

The LORD is well pleased for his righteousness' sake; he will magnify the law, and make [it] honorable.

22 והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין אמר השב׃

But this [is] a people robbed and pillaged; [they are] all of them snared in holes, and they are hid in prison-houses; they are for a prey, and none delivereth; for a spoil, and none saith, Restore.

23 מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור׃

Who among you will give ear to this? [who] will hearken, and hear for the time to come?

24 מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יהוה זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו׃

Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers? did not the LORD, he against whom we have sinned? for they would not walk in his ways, neither were they obedient to his law.

25 וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב׃

Therefore he hath poured upon him the fury of his anger, and the strength of battle: and it hath set him on fire around, yet he knew not; and it burned him, yet he laid [it] not to heart.