ישעה 42

1 הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃

Jacob is my servant, I will help him: Israel is my chosen, my soul has accepted him; I have put my Spirit upon him; he shall bring forth judgment to the Gentiles.

2 לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו׃

He shall not cry, nor lift up [his voice], nor shall his voice be heard without.

3 קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט׃

A bruised reed shall he not break, and smoking flax shall he not quench; but he shall bring forth judgment to truth.

4 לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו׃

He shall shine out, and shall not be discouraged, until he have set judgment on the earth: and in his name shall the Gentiles trust.

5 כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃

Thus saith the Lord God, who made the heaven, and established it; who settled the earth, and the things in it, and gives breath to the people on it, and spirit to them that tread on it:

6 אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים׃

I the Lord God have called thee in righteousness, and will hold thine hand, and will strengthen thee: and I have given thee for the covenant of a race, for a light of the Gentiles:

7 לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך׃

to open the eyes of the blind, to bring the bound and them that sit in darkness out of bonds and the prison-house.

8 אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים׃

I am the Lord God: that is my name: I will not give my glory to another, nor my praises to graven images.

9 הראשנות הנה באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם׃

Behold, the ancient things have come to pass, and [so will] the new things which I tell you: yea, before I tell [them] they are made known to you.

10 שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם׃

Sing a new hymn to the Lord: ye [who are] his dominion, glorify his name from the end of the earth: ye that go down to the sea, and sail upon it; the islands, and they that dwell in them.

11 ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו׃

Rejoice, thou wilderness, and the villages thereof, the hamlets, and the dwellers in Kedar: the inhabitants of the rock shall rejoice, they shall shout from the top of the mountains.

12 ישימו ליהוה כבוד ותהלתו באיים יגידו׃

They shall give glory to God, [and] shall proclaim his praises in the islands.

13 יהוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר׃

The Lord God of hosts shall go forth, and crush the war: he shall stir up jealousy, and shall shout mightily against his enemies.

14 החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד׃

I have been silent: shall I also always be silent and forbear: I have endured like a travailing [woman]: I will [now] amaze and wither at once.

15 אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש׃

I will make desolate mountains and hills, and will dry up all their grass; and I will make the rivers islands, and dry up the pools.

16 והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים׃

And I will bring the blind by a way that they knew not, and I will cause them to tread paths which they have not known: I will turn darkness into light for them, and crooked things into straight. These things will I do, and will not forsake them.

17 נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלהינו׃

But they are turned back: be ye utterly ashamed that trust in graven [images], who say to the molten [images], Ye are our gods.

18 החרשים שמעו והעורים הביטו לראות׃

Hear, ye deaf, and look up, ye blind, to see.

19 מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד יהוה׃

And who is blind, but my servants? and deaf, but they that rule over them? yea, the servants of God have been made blind.

20 ראית רבות ולא תשמר פקוח אזנים ולא ישמע׃

Ye have often seen, and have not taken heed; [your] ears have been opened, and ye have not heard.

21 יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׃

The Lord God has taken counsel that he might be justified, and might magnify [his] praise.

22 והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין אמר השב׃

And I beheld, and the people were spoiled and plundered: for [there is] a snare in the secret chambers everywhere, and in the houses also, where they have hidden them: they became a spoil, and there was no one that delivered the prey, and there was none who said, Restore.

23 מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור׃

Who [is there] among you that will give ear to these things? hearken ye to the things which are coming to pass.

24 מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יהוה זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו׃

For what did he give to Jacob up to spoil, and Israel to them that plundered him? Did not God [do it] against whom they sinned? [and] they would not walk in his ways, nor hearken to his law.

25 וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב׃

So he brought upon them the fury of his wrath; and the war, and those that burnt round about them, prevailed against them; yet no one of them knew [it], neither did they lay [it] to heart.