ישעה 33

1 הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך׃

Woe, spoiler! and thou not spoiled, And treacherous! and they dealt not treacherously with thee, When thou dost finish, O spoiler, thou art spoiled, When thou dost finish dealing treacherously, They deal treacherously with thee.

2 יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה׃

O Jehovah, favour us, for thee we have waited, Be their arm, in the mornings, Yea, our salvation in time of adversity.

3 מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים׃

From the voice of a multitude fled have peoples, From thine exaltation scattered have been nations.

4 ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו׃

And gathered hath been your spoil, A gathering of the caterpillar, As a running to and fro of locusts is he running on it.

5 נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה׃

Set on high is Jehovah, for He is dwelling on high, He filled Zion [with] judgment and righteousness,

6 והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃

And hath been the stedfastness of thy times, The strength of salvation, wisdom, and knowledge, Fear of Jehovah — it [is] His treasure.

7 הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃

Lo, 'Their Ariel,' they have cried without, Messengers of peace do weep bitterly.

8 נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃

Desolated have been highways, Ceased hath he who passeth along the path, He hath broken covenant, He hath despised enemies, He hath not esteemed a man.

9 אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃

Mourned, languished hath the land, Confounded hath been Lebanon, Withered hath been Sharon as a wilderness, And shaking are Bashan and Carmel.

10 עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם עתה אנשא׃

Now, do I arise, saith Jehovah, Now I am exalted, now I am lifted up.

11 תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃

Ye conceive chaff, ye bear stubble, Your spirit! — fire devoureth you.

12 והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו׃

And peoples have been [as] burnings of lime, Thorns, as sweepings, with fire they burn.

13 שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי׃

Hear, ye far off, that which I have done, And know, ye near ones, My might.

14 פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם׃

Afraid in Zion have been sinners, Seized hath trembling the profane: Who doth dwell for us — consuming fire, Who doth dwell for us — burnings of the age?

15 הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע׃

Whoso is walking righteously, And is speaking uprightly, Kicking against gain of oppressions, Shaking his hands from taking hold on a bribe, Stopping his ear from hearing of blood, And shutting his eyes from looking on evil,

16 הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃

He high places doth inhabit, Strongholds of rock [are] his high tower, His bread hath been given, his waters stedfast.

17 מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃

A king in his beauty, see do thine eyes, They see a land afar off.

18 לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים׃

Thy heart doth meditate terror, Where [is] he who is counting? Where [is] he who is weighing? Where [is] he who is counting the towers?

19 את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה׃

The strong people thou seest not, A people deeper of lip than to be understood, Of a scorned tongue, there is no understanding.

20 חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו׃

See Zion, the city of our meetings, Thine eyes see Jerusalem a quiet habitation, A tent not taken down, Not removed are its pins for ever, And none of its cords are broken.

21 כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו׃

But there mighty [is] Jehovah for us, A place of rivers — streams broad of sides, No ship with oars doth go into it, And a mighty ship doth not pass over it.

22 כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו׃

For Jehovah our judge, Jehovah our lawgiver, Jehovah our king — He doth save us.

23 נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז חלק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז׃

Left have been thy ropes, They strengthen not rightly their mast, They have not spread out a sail, Then apportioned hath been a prey of much spoil, The lame have taken spoil.

24 ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון׃

Nor doth an inhabitant say, 'I was sick,' The people that is dwelling in it, is forgiven of iniquity!