ישעה 33

1 הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך׃

Alas! thou plunderer when, thou, hadst not been plundered, And thou traitor when they had not betrayed thee: When thou hast ceased plundering, thou shalt be plundered, When thou hast left off betraying, they shall betray thee.

2 יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה׃

O Yahweh! shew us favour, —For thee, have we waited, —Be thou their arm every morning, Yea our salvation in the time of distress.

3 מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים׃

At the noise of a tumult, the peoples retreated, —When thou didst lift thyself up, nations were scattered.

4 ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו׃

Then shall your spoil be gathered as the gathering of the caterpillar, —As the swift running of locusts, is he about to run upon them.

5 נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה׃

Exalted is Yahweh, for he inhabiteth a height, —He hath filled Zion with justice and righteousness.

6 והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃

So shall a wealth of deliverances, wisdom and knowledge, become the stability of thy times, —the reverence of Yahweh, the same is his treasure.

7 הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃

Lo! their heroes, have cried out openly, —the messengers of peace, in bitterness, continue weeping [they say]:

8 נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃

The highways are deserted, The passer-by on the path, hath ceased, —He hath broken covenant, He hath despised cities, He hath made no account of men.

9 אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃

The land mourneth, languisheth, Lebanon, displayeth shame, is withered, —Sharon, hath become, as the waste plain, And Bashan and Carmel are shaking off their leaves.

10 עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם עתה אנשא׃

Now, will I arise, Saith Yahweh, Now, will I lift myself up, Now, will I be exalted!

11 תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃

Ye shall conceive chaff Ye shall bring forth stubble, —Your own breath, like fire, shall devour you.

12 והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו׃

So shall peoples, become, as the burnings of lime, —As thorns lopped off, with fire, shall they be burned.

13 שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי׃

Hear—ye that are far off. what I have done, And know—ye that are near my might:

14 פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם׃

Terror-stricken in Zion, —are sinners, Shuddering hath seized the impious, —Who among us can sojourn with a fire that devoureth? Who among us can sojourn with burnings age-abiding?

15 הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע׃

He that walketh righteously, And speaketh uprightly, —He that refuseth the gain of exactions That shaketh his hands free from holding a bribe, That stoppeth his ear from hearkening to deeds of blood, And shutteth his eyes from giving countenance to wrong,

16 הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃

He, the heights, shall inhabit, A stronghold of crags, shall be his refuge, —His bread, hath been delivered, His waters, have been made sure,

17 מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃

Of a king, in his beauty, shall thine eyes have vision: They shall see a land that stretcheth afar.

18 לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים׃

Thy heart, may murmur in terror, —Where is the scribe? Where—the receiver? Where—he that maketh a list of the towers?

19 את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה׃

The fierce people, shalt thou not see, —The people of too deep a lip to be understood, of too barbarous a tongue for thee to comprehend.

20 חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו׃

Look thou on Zion, the city of our appointed feast, —Thine own eyes, shall see Jerusalem—A home of comfort A tent which shall not be packed up—Whose pins shall not be pulled out, for ever, And none of, whose cords, shall be broken.

21 כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו׃

But, there shall Yahweh be our majestic one, A place of rivers—streams broad on both hands, Wherein shall go no galley with oars, Neither shall majestic ship traverse it;

22 כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו׃

For, Yahweh is our judge, Yahweh, is our lawgiver, —Yahweh, is our king, He will save us!

23 נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז חלק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז׃

Loosed are thy ropes, —They cannot strengthen the socket of their mast They have not unfurled a sail Now, can be apportioned spoil, in abundance, The lame, have captured prey!

24 ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון׃

Neither shall the inhabitant say. I am sick, —the people who dwell therein, have been forgiven iniquity.