ישעה 27
| ביום ההוא יפקד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים׃ | 1 |
In that day lay a charge doth Jehovah, With his sword — the sharp, and the great, and the strong, On leviathan — a fleeing serpent, And on leviathan — a crooked serpent, And He hath slain the dragon that [is] in the sea.
| ביום ההוא כרם חמד ענו לה׃ | 2 |
In that day, 'A desirable vineyard,' respond ye to her,
| אני יהוה נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה׃ | 3 |
I, Jehovah, am its keeper, every moment I water it, Lest any lay a charge against it, Night and day I keep it!
| חמה אין לי מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד׃ | 4 |
Fury is not in Me; Who giveth Me a brier — a thorn in battle? I step into it, I burn it at once.
| או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי׃ | 5 |
Or — he doth take hold on My strength, He doth make peace with Me, Peace he doth make with Me.
| הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה׃ | 6 |
Those coming in He causeth to take root, Jacob doth blossom, and flourished hath Israel, And they have filled the face of the world [with] increase.
| הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הרג׃ | 7 |
As the smiting of his smiter hath He smitten him? As the slaying of his slain doth He slay?
| בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים׃ | 8 |
In measure, in sending it forth, thou strivest with it, He hath taken away by His sharp wind, In the day of an east wind,
| לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנפצות לא יקמו אשרים וחמנים׃ | 9 |
Therefore by this is the iniquity of Jacob covered, And this [is] all the fruit — To take away his sin, in His setting all the stones of an altar, As chalkstones beaten in pieces, They rise not — shrines and images.
| כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה׃ | 10 |
For the fenced city [is] alone, A habitation cast out and forsaken as a wilderness, There doth the calf delight, And there it lieth down, And hath consumed its branches.
| ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו׃ | 11 |
In the withering of its branch it is broken off, Women are coming in setting it on fire, For it [is] not a people of understanding, Therefore pity it not doth its Maker, And its Former doth not favour it.
| והיה ביום ההוא יחבט יהוה משבלת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל׃ | 12 |
And it hath come to pass, in that day, Beat out doth Jehovah from the branch of the river, Unto the stream of Egypt, And ye are gathered one by one, O sons of Israel.
| והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו ליהוה בהר הקדש בירושלם׃ | 13 |
And it hath come to pass, in that day, It is blown with a great trumpet, And come in have those perishing in the land of Asshur, And those cast out in the land of Egypt, And have bowed themselves to Jehovah, In the holy mount — in Jerusalem!
