שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון׃ | 1 |
והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון׃ | 2 |
הביאו עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל תגלי׃ | 3 |
יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ׃ | 4 |
והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק׃ | 5 |
שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו׃ | 6 |
לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים׃ | 7 |
כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים׃ | 8 |
על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל׃ | 9 |
ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך הידד השבתי׃ | 10 |
על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש׃ | 11 |
והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל׃ | 12 |
זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב מאז׃ | 13 |
ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר׃ | 14 |