ישעה 14

1 כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב׃

Because Jehovah loveth Jacob, And hath fixed again on Israel, And given them rest on their own land, And joined hath been the sojourner to them, And they have been admitted to the house of Jacob.

2 ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃

And peoples have taken them, And have brought them in unto their place, And the house of Israel have inherited them, On the land of Jehovah, For men-servants and for maid-servants, And they have been captors of their captors, And have ruled over their exactors.

3 והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך׃

And it hath come to pass, In the day of Jehovah's giving rest to thee, From thy grief, and from thy trouble, And from the sharp bondage, That hath been served upon thee,

4 ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃

That thou hast taken up this simile Concerning the king of Babylon, and said, How hath the exactor ceased,

5 שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃

Ceased hath the golden one. Broken hath Jehovah the staff of the wicked, The sceptre of rulers.

6 מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃

He who is smiting peoples in wrath, A smiting without intermission, He who is ruling in anger nations, Pursuing without restraint!

7 נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה׃

At rest — quiet hath been all the earth, They have broken forth [into] singing.

8 גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו׃

Even firs have rejoiced over thee, Cedars of Lebanon — [saying]: Since thou hast lain down, The hewer cometh not up against us.

9 שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃ (Sheol h7585)

Sheol beneath hath been troubled at thee, To meet thy coming in, It is waking up for thee Rephaim, All chiefs ones of earth, It hath raised up from their thrones All kings of nations. (Sheol h7585)

10 כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃

All of them answer and say unto thee, Even thou hast become weak like us! Unto us thou hast become like!

11 הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃ (Sheol h7585)

Brought down to Sheol hath been thine excellency, The noise of thy psaltery, Under thee spread out hath been the worm, Yea, covering thee is the worm. (Sheol h7585)

12 איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים׃

How hast thou fallen from the heavens, O shining one, son of the dawn! Thou hast been cut down to earth, O weakener of nations.

13 ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון׃

And thou saidst in thy heart: the heavens I go up, Above stars of God I raise my throne, And I sit in the mount of meeting in the sides of the north.

14 אעלה על במתי עב אדמה לעליון׃

I go up above the heights of a thick cloud, I am like to the Most High.

15 אך אל שאול תורד אל ירכתי בור׃ (Sheol h7585)

Only — unto Sheol thou art brought down, Unto the sides of the pit. (Sheol h7585)

16 ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃

Thy beholders look to thee, to thee they attend, Is this the man causing the earth to tremble, Shaking kingdoms?

17 שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה׃

He hath made the world as a wilderness, And his cities he hath broken down, Of his bound ones he opened not the house.

18 כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃

All kings of nations — all of them, Have lain down in honour, each in his house,

19 ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס׃

And — thou hast been cast out of thy grave, As an abominable branch, raiment of the slain, Thrust through ones of the sword, Going down unto the sons of the pit, As a carcase trodden down.

20 לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים׃

Thou art not united with them in burial, For thy land thou hast destroyed, Thy people thou hast slain, Not named to the age is the seed of evil doers.

21 הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים׃

Prepare ye for his sons slaughter; Because of the iniquity of their fathers, They rise not, nor have possessed the land, Nor filled the face of the world [with] cities.

22 וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יהוה׃

And I have risen up against them, (The affirmation of Jehovah of Hosts, ) And have cut off, in reference to Babylon, Name and remnant, and continuator and successor, The affirmation of Jehovah.

23 ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃

And have made it for a possession of a bittern, And ponds of waters, And daubed it with the mire of destruction, The affirmation of Jehovah of Hosts!

24 נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃

Sworn hath Jehovah of Hosts, saying, 'As I thought — so hath it not been? And as I counselled — it standeth;

25 לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃

To break Asshur in My land, And on My mountains I tread him down, And turned from off them hath his yoke, Yea, his burden from off their shoulder turneth aside.

26 זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים׃

This [is] the counsel that is counselled for all the earth, And this [is] the hand that is stretched out for all the nations.

27 כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה׃

For Jehovah of Hosts hath purposed, And who doth make void? And His hand that is stretched out, Who doth turn it back?'

28 בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה׃

In the year of the death of king Ahaz was this burden:

29 אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃

Rejoice not thou, Philistia, all of thee, That broken hath been the rod of thy smiter, For from the root of a serpent cometh out a viper, And its fruit [is] a flying saraph.

30 ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃

And delighted have the first-born of the poor, And the needy in confidence lie down, And I have put to death with famine thy root, And thy remnant it slayeth.

31 הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃

Howl, O gate; cry, O city, Melted art thou, Philistia, all of thee, For from the north smoke hath come, And there is none alone in his set places.

32 ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃

And what doth one answer the messengers of a nation? 'That Jehovah hath founded Zion, And in it do the poor of His people trust!'