ישעה 10
| הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו׃ | 1 |
Woe [to] those decreeing decrees of iniquity, And writers who have prescribed perverseness.
| להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו׃ | 2 |
To turn aside from judgment the poor, And to take violently away the judgment Of the afflicted of My people, That widows may be their prey, That the fatherless they may spoil.
| ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃ | 3 |
And what do ye at a day of inspection? And at desolation? — from afar it cometh. Near whom do ye flee for help? And where do ye leave your honour?
| בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ | 4 |
Without Me it hath bowed down In the place of a bound one, And in the place of the slain they fall. With all this not turned back hath His anger, And still His hand is stretched out.
| הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי׃ | 5 |
Woe [to] Asshur, a rod of Mine anger, And a staff in their hand [is] Mine indignation.
| בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות׃ | 6 |
Against a profane nation I send him, And concerning a people of My wrath I charge him, To spoil spoil, and to seize prey, And to make it a treading-place as the clay of out places.
| והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃ | 7 |
And he — he thinketh not so, And his heart reckoneth not so, For — to destroy [is] in his heart, And to cut off nations not a few.
| כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים׃ | 8 |
For he saith, 'Are not my princes altogether kings?
| הלא ככרכמיש כלנו אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק שמרון׃ | 9 |
Is not Calno as Carchemish? Is not Hamath as Arpad? Is not Samaria as Damascus?
| כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון׃ | 10 |
As my hand hath got to the kingdoms of a worthless thing, and their graven images, [Greater] than Jerusalem and than Samaria,
| הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה׃ | 11 |
Do I not — as I have done to Samaria, And to her worthless things, So do to Jerusalem and to her grievous things?
| והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו׃ | 12 |
And it hath come to pass, When the Lord doth fulfil all His work In mount Zion and in Jerusalem, I see concerning the fruit of the greatness Of the heart of the king of Asshur. And concerning the glory of the height of his eyes.
| כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים׃ | 13 |
For he hath said, 'By the power of my hand I have wrought, And by my wisdom, for I have been intelligent, And I remove borders of the peoples, And their chief ones I have spoiled, And I put down as a mighty one the inhabitants,
| ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃ | 14 |
And my hand as to a nest Getteth to the wealth of the peoples, And as a gathering of forsaken eggs All the earth I — I have gathered, And there hath not been one moving wing, Or opening mouth, or whispering.'
| היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ׃ | 15 |
— Doth the axe glorify itself Against him who is hewing with it? Doth the saw magnify itself Against him who is shaking it? As a rod waving those lifting it up! As a staff lifting up that which is not wood!
| לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃ | 16 |
Therefore doth the Lord, the Lord of Hosts, Send among his fat ones leanness, And under his honour He kindleth a burning As the burning of a fire.
| והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד׃ | 17 |
And the light of Israel hath been for a fire, And his Holy One for a flame, And it hath burned, and devoured his thorn And his brier in one day.
| וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כמסס נסס׃ | 18 |
And the honour of his forest, and his fruitful field, From soul even unto flesh He doth consume, And it hath been as the fainting of a standard-bearer.
| ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ | 19 |
And the rest of the trees of his forest [are] few, And a youth doth write them.
| והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת׃ | 20 |
And it hath come to pass, in that day, The remnant of Israel, And the escaped of the house of Jacob, Do not add any more to lean on its smiter, And have leant on Jehovah, The Holy One of Israel, in truth.
| שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור׃ | 21 |
A remnant returneth — a remnant of Jacob, Unto the Mighty God.
| כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃ | 22 |
For though thy people Israel be as the sand of the sea, A remnant doth return of it, A consumption determined, Overflowing [with] righteousness.
| כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל הארץ׃ | 23 |
For a consumption that is determined, The Lord, Jehovah of Hosts, Is making in the midst of all the land.
| לכן כה אמר אדני יהוה צבאות אל תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים׃ | 24 |
Therefore, thus said the Lord, Jehovah of Hosts, 'Be not afraid, my people, inhabiting Zion, because of Asshur, With a rod he doth smite thee, And his staff lifteth up against thee, in the way of Egypt.
| כי עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על תבליתם׃ | 25 |
For yet a very little, And the indignation hath been completed, And Mine anger by their wearing out.
| ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים׃ | 26 |
And awaking for him is Jehovah of Hosts, A scourge like the smiting of Midian at the rock Oreb, And his rod [is] over the sea, And he hath lifted it in the way of Egypt.
| והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן׃ | 27 |
And it hath come to pass, in that day, Turned is his burden from off thy shoulder, And his yoke from off thy neck, And destroyed hath been the yoke, because of prosperity.
| בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו׃ | 28 |
He hath come in against Aiath, He hath passed over into Migron, At Michmash he looketh after his vessels.
| עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה׃ | 29 |
They have gone over the passage, Geba they have made a lodging place, Trembled hath Rama, Gibeah of Saul fled.
| צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות׃ | 30 |
Cry aloud [with] thy voice, daughter of Gallim, Give attention, Laish! answer her, Anathoth.
| נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו׃ | 31 |
Fled away hath Madmenah, The inhabitants of the high places have hardened themselves.
| עוד היום בנב לעמד ינפף ידו הר בית ציון גבעת ירושלם׃ | 32 |
Yet to-day in Nob to remain, Wave its hand doth the mount of the daughter of Zion, The hill of Jerusalem.
| הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו׃ | 33 |
Lo, the Lord, Jehovah of Hosts, Is lopping a branch with violence, And the high of stature are cut down, And the lofty are become low,
| ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול׃ | 34 |
And He hath gone round the thickets of the forest with iron, And Lebanon by a mighty one falleth!
