הושע 7
| כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃ | 1 |
When I would heal Israel, then is the iniquity of Ephraim discovered, and the wickedness of Samaria; for they commit falsehood: and the thief entereth in, [and] the troop of robbers spoileth without.
| ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃ | 2 |
And they consider not in their hearts that I remember all their wickedness: now have their own doings beset them about; they are before my face.
| ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים׃ | 3 |
They make the king glad with their wickedness, and the princes with their lies.
| כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו׃ | 4 |
They are all adulterers; they are as an oven heated by the baker; he ceaseth to stir [the fire], from the kneading of the dough until it be leavened.
| יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים׃ | 5 |
On the day of our king the princes made themselves sick with the heat of wine; he stretched out his hand with scorners.
| כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃ | 6 |
For they have made ready their heart like an oven, whiles they lie in wait: their baker sleepeth all the night; in the morning it burneth as a flaming fire.
| כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי׃ | 7 |
They are all hot as an oven, and devour their judges; all their kings are fallen: there is none among them that calleth unto me.
| אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃ | 8 |
Ephraim, he mixeth himself among the peoples; Ephraim is a cake not turned.
| אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃ | 9 |
Strangers have devoured his strength, and he knoweth [it] not: yea, gray hairs are here and there upon him, and he knoweth [it] not.
| וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת׃ | 10 |
And the pride of Israel doth testify to his face: yet they have not returned unto the LORD their God, nor sought him, for all this.
| ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃ | 11 |
And Ephraim is like a silly dove, without understanding: they call unto Egypt, they go to Assyria.
| כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ | 12 |
When they shall go, I will spread my net upon them; I will bring them down as the fowls of the heaven: I will chastise them, as their congregation hath heard.
| אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃ | 13 |
Woe unto them! for they have wandered from me; destruction unto them! for they have trespassed against me: though I would redeem them, yet they have spoken lies against me.
| ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃ | 14 |
And they have not cried unto me with their heart, but they howl upon their beds: they assemble themselves for corn and wine, they rebel against me.
| ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע׃ | 15 |
Though I have taught and strengthened their arms, yet do they imagine mischief against me.
| ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃ | 16 |
They return, but not to [him that is] on high; they are like a deceitful bow: their princes shall fall by the sword for the rage of their tongue: this shall be their derision in the land of Egypt.
