הושע 7
| כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃ | 1 |
When I was about to deliver my people from captivity, When I would have healed Israel, Then the iniquity of Ephraim was discovered, And the wickedness of Samaria; For they practise fraud, And the thief entereth in, And the band of robbers spoileth without.
| ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃ | 2 |
And they think not in their hearts, That I remember all their wickedness. Now shall their doings encompass them; They are before my face.
| ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים׃ | 3 |
With their wickedness they gladden the king, And with their falsehoods the princes; All of them are adulterers;
| כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו׃ | 4 |
They are as an oven heated by the baker; He ceaseth to stir the fire, Until the dough which he hath kneaded be leavened.
| יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים׃ | 5 |
On the feast-day of our king, the princes are sick with the heat of wine, And he stretcheth out his hand with revilers.
| כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃ | 6 |
For they make ready their heart like an oven, while they lie in wait; All night the baker sleepeth; In the morning it gloweth like a flaming fire.
| כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי׃ | 7 |
They all glow as an oven; They have devoured their judges; All their kings have fallen; And none among them calleth upon me.
| אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃ | 8 |
Ephraim hath mixed himself with the nations; Ephraim is a cake not turned.
| אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃ | 9 |
Strangers have devoured his strength, And he knoweth it not; Yea, gray hairs are sprinkled upon him, Yet he knoweth it not.
| וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת׃ | 10 |
The pride of Israel testifieth to his face; Yet do not they return to Jehovah their God, Nor seek him, for all this.
| ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃ | 11 |
Ephraim is like a silly dove, without understanding; They call upon Egypt; they go to Assyria.
| כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ | 12 |
When they go, I will spread my net over them; As birds of heaven will I bring them down. I will chastise them, as hath been proclaimed in their congregation.
| אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃ | 13 |
Woe to them, for they have wandered from me! Destruction upon them, for they have rebelled against me! Though I myself would redeem them, they speak falsely to me.
| ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃ | 14 |
They cry not to me from their heart, But howl upon their beds; For corn and wine they assemble themselves; They rebel against me.
| ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע׃ | 15 |
I have chastened them; I have also strengthened their arms; Yet do they devise evil against me.
| ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃ | 16 |
They return, but not to the Most High; They are like a deceitful bow; Their princes shall fall by the sword for the haughtiness of their tongues; This shall be their reproach in the land of Egypt.
