הושע 11
| כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃ | 1 |
Jeg fik Israel kær i hans Ungdom, fra Ægypten kaldte jeg min Søn.
| קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃ | 2 |
Jo mer jeg kaldte dem, des mere fjerned de sig fra mig; de ofrer til Ba'alerne, tænder for Billederne Offerild.
| ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים׃ | 3 |
Jeg lærte dog Efraim at gaa og tog ham paa Armen; de vidste ej, det var mig, der lægte dem.
| בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל׃ | 4 |
Jeg drog dem med Menneskesnore, med Kærligheds Reb; jeg var dem som den, der løfter et Aag over Kæben, jeg bøjed mig ned til ham og rakte ham Føde.
| לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב׃ | 5 |
Han skal til Ægypten igen, have Assur til Konge, thi omvende sig vil de ikke.
| וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם׃ | 6 |
Sværdet skal rase i hans Byer, fortære hans Slaaer og hærge i hans Fæstninger.
| ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם׃ | 7 |
Mit Folk, det hælder til Frafald fra mig, og raaber man til det: »Op, op!« — staar ingen op.
| איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי׃ | 8 |
Hvor kan jeg ofre dig, Efraim, lade dig, Israel, fare, ofre dig ligesom Adma, gøre dig som Zebojim? Mit Hjerte vender sig i mig, al min Medynk er vakt.
| לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר׃ | 9 |
Jeg fuldbyrder ikke min Harmglød, gør ej Efraim til intet igen. Thi Gud er jeg, ikke et Menneske, hellig udi din Midte, med Vredesglød kommer jeg ikke.
| אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים׃ | 10 |
HERREN skal de holde sig til, han brøler som Løven, ja brøler, og bævende kommer Sønner fra Havet,
| יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם יהוה׃ | 11 |
bævende som Fugle fra Ægypten, som Duer fra Assurs Land; jeg fører dem hjem til deres Huse, lyder det fra HERREN.
| סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן׃ | 12 |
Efraim omgiver mig med Løgn, Israels Hus med svig, Juda kender ej Gud, med Skøger slaar han sig sammen.
