אֶל־הָעִבְרִים 6
| על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃ | 1 |
Therefore, let us leave behind the elementary teaching about the Christ and press on to perfection, not always laying over again a foundation of repentance for a lifeless formality, of faith in God –
| ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃ (aiōnios g166) | 2 |
teaching concerning baptisms and the laying on of hands, the resurrection of the dead and a final judgment. (aiōnios g166)
| ואת זאת נעשה אם יתן האל׃ | 3 |
Yes and, with God’s help, we will.
| כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃ | 4 |
For if those who were once for all brought into the light, and learned to appreciate the gift from heaven, and came to share in the Holy Spirit,
| וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃ (aiōn g165) | 5 |
and learned to appreciate the beauty of the divine message, and the new powers of the coming age – (aiōn g165)
| נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל׃ | 6 |
if those, I say, fell away, it would be impossible to bring them again to repentance; they would be crucifying the Son of God over again for themselves, and exposing him to open contempt.
| כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃ | 7 |
Ground that drinks in the showers that from time to time fall on it, and produces vegetation useful to those for whom it is tilled, receives a blessing from God;
| ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃ | 8 |
but, if it bears thorns and thistles, it is regarded as worthless, it is in danger of being cursed, and its end will be the fire.
| אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת׃ | 9 |
But about you, dear friends, even though we speak in this way, we are confident of better things – of things that point to your salvation.
| כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים׃ | 10 |
For God is not unjust; he will not forget the work that you did, and the love that you showed for his name, in sending help to your fellow Christians – as you are still doing.
| אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ׃ | 11 |
But our great desire is that every one of you should be equally earnest to attain to a full conviction that our hope will be fulfilled, and that you should keep that hope to the end.
| שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות׃ | 12 |
Then you will not show yourselves slow to learn, but you will copy those who, through faith and patience, are now entering upon the enjoyment of God’s promises.
| כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו׃ | 13 |
When God gave his promise to Abraham, since there was no one greater by whom he could swear, he swore by himself.
| ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃ | 14 |
His words were – ‘I will assuredly bless you and increase your numbers.’
| ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה׃ | 15 |
And so, after patiently waiting, Abraham obtained the fulfillment of God’s promise.
| בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר׃ | 16 |
People, of course, swear by what is greater than themselves, and with them an oath is accepted as putting a matter beyond all dispute.
| על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃ | 17 |
And therefore God, in his desire to show, with unmistakable plainness, to those who were to enter on the enjoyment of what he had promised, the unchangeableness of his purpose, bound himself with an oath.
| למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃ | 18 |
For he intended us to find great encouragement in these two unchangeable things, which make it impossible for God to prove false – we, I mean, who fled for safety where we might lay hold on the hope set before us.
| אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת׃ | 19 |
This hope is an anchor for our souls, secure and strong, and it reaches into the sanctuary that lies behind the curtain,
