חבקוק 3

1 תפלה לחבקוק הנביא על שגינות׃

A prayer by Habakkuk the prophet, —in the manner of an Ode.

2 יהוה שמעתי שמעך יראתי יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור׃

O Yahweh, I have heard tidings of thee, I am afraid. O Yahweh! Thy work—in the midst of the years, O revive it, in the midst of the years, wilt thou make known? In trouble, wilt thou remember, compassion?

3 אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ׃

GOD, from Teman, cometh in, and, the Holy One, from Mount Paran. (Selah) His splendour, hath covered the heavens, and, his praise, hath filled the earth:

4 ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה׃

And, a brightness, as light, appeareth, Rays, out of his hand, hath he, —and, there, is the hiding of his power.

5 לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו׃

Before him, marcheth pestilence, —and fever, goeth forth, at his feet:

6 עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו׃

He hath stood and measured the earth, he hath looked, and caused nations to tremble, and, scattered as dust, are the perpetual mountains, and, sunk, are the age-abiding hills, —Forthgoings age-abiding, are his.

7 תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין׃

Under distress, saw I the tents of Ethiopia, —tremble, do the curtains of the land of Midian.

8 הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה׃

Against the rivers, is Yahweh wroth? Against the rivers, is thine anger? Against the sea, is thine indignation? For thou wilt ride on Thy horses, Thy chariots, [shall be] salvation!

9 עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ׃

To nakedness, is bared thy bow, oaths of chastisement—song! (Selah) With rivers, thou dost cleave open the land.

10 ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא׃

The mountains, have seen thee—they tremble, a downpour of waters, hath passed along, —the roaring deep, hath given forth, his voice, on high—his hand, hath he uplifted.

11 שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך׃

Sun, moon, have stood still, on high, —like light, thine arrows, speed along, like brightness, is the flash of thy spear.

12 בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים׃

In wrath, dost thou stride through the land, —in anger, dost thou thresh the nations.

13 יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה׃

Thou hast come forth to the salvation of thy people, to salvation, with thine Anointed One, —Thou hast crushed the Head out of the house of the lawless one, baring the foundation up to the neck, (Selah)

14 נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר׃

Thou hast pierced, with his own staves, the head of his chiefs, they storm along, to scatter me, —their exultant thought, is, in very deed, to devour the oppressed one, in a secret place!

15 דרכת בים סוסיך חמר מים רבים׃

Thou hast driven, into the sea, thy chariot-horses. Foaming are the mighty waters!

16 שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו׃

I heard, and I trembled within me, at the voice, my lips, quivered, decay, entered, my bones, and, in my limbs, I trembled, —though I am to find rest, in the day of distress, when their invader, cometh up against the people.

17 כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃

Though, the fig-tree, should not blossom, and there be no sprouting in the vines, the yield of the olive, should have deceived, and, the fields, not have brought forth food, —the flock, have been consumed out of the fold, and there be no herd in the stalls,

18 ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי׃

Yet, I, in Yahweh, will rejoice, —I will exult in the God of my salvation.

19 יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי׃

Yahweh, My Lord, is my strength, therefore hath he made my feet like hinds, and, upon my high places, will he cause me to march along. To the chief musician, on my double harp.