חבקוק 3

1 תפלה לחבקוק הנביא על שגינות׃

A PRAYER of Habakkuk the prophet, set to Shigionoth.

2 יהוה שמעתי שמעך יראתי יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור׃

O LORD, I have heard the report of thee, and am afraid: O LORD, revive thy work in the midst of the years, in the midst of the years make it known; in wrath remember mercy.

3 אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ׃

God came from Teman, and the Holy One from mount Paran. (Selah) His glory covered the heavens, and the earth was full of his praise.

4 ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה׃

And [his] brightness was as the light; he had rays [coming forth] from his hand: and there was the hiding of his power.

5 לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו׃

Before him went the pestilence, and fiery bolts went forth at his feet.

6 עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו׃

He stood, and measured the earth; he beheld, and drove asunder the nations: and the eternal mountains were scattered, the everlasting hills did bow; his goings were [as] of old.

7 תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין׃

I saw the tents of Cushan in affliction: the curtains of the land of Midian did tremble.

8 הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה׃

Was the LORD displeased against the rivers? was thine anger against the rivers, or thy wrath against the sea, that thou didst ride upon thine horses, upon thy chariots of salvation?

9 עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ׃

Thy bow was made quite bare; the oaths to the tribes were a [sure] word. (Selah) Thou didst cleave the earth with rivers.

10 ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא׃

The mountains saw thee, and were afraid; the tempest of waters passed by: the deep uttered his voice, and lifted up his hands on high.

11 שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך׃

The sun and moon stood still in their habitation; at the light of thine arrows as they went, at the shining of thy glittering spear.

12 בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים׃

Thou didst march through the land in indignation, thou didst thresh the nations in anger.

13 יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה׃

Thou wentest forth for the salvation of thy people, for the salvation of thine anointed; thou woundedst the head out of the house of the wicked, laying bare the foundation even unto the neck. (Selah)

14 נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר׃

Thou didst pierce with his own staves the head of his warriors: they came as a whirlwind to scatter me: their rejoicing was as to devour the poor secretly.

15 דרכת בים סוסיך חמר מים רבים׃

Thou didst tread the sea with thine horses, the heap of mighty waters.

16 שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו׃

I heard, and my belly trembled, my lips quivered at the voice; rottenness entered into my bones, and I trembled in my place: that I should rest in the day of trouble, when it cometh up against the people which invadeth him in troops.

17 כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃

For though the fig tree shall not blossom, neither shall fruit be in the vines; the labour of the olive shall fail, and the fields shall yield no meat; the flock shall be cut off from the fold, and there shall be no herd in the stalls:

18 ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי׃

Yet I will rejoice in the LORD, I will joy in the God of my salvation.

19 יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי׃

Jehovah, the Lord, is my strength, and he maketh my feet like hinds’ [feet], and will make me to walk upon mine high places. For the Chief Musician, on my stringed instruments.