בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

Dieu se souvint de Noé, de toutes les bêtes et de tous les animaux domestiques qui étaient avec lui dans l’arche, et Dieu fit passer un vent sur la terre, et les eaux baissèrent;

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

les sources de l’abîme et les écluses du ciel se fermèrent, et la pluie cessa de tomber du ciel.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

Les eaux se retirèrent de dessus la terre, allant et revenant, et elles s’abaissèrent au bout de cent cinquante jours.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

Au septième mois, le dix-septième jour du mois, l’arche s’arrêta sur les montagnes d’Ararat.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

Les eaux allèrent se retirant jusqu’au dixième mois; et, au dixième mois, le premier jour du mois, apparurent les sommets des montagnes.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

Au bout de quarante jours, Noé ouvrit la fenêtre qu’il avait faite à l’arche,

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

et lâcha le corbeau, qui sortit, allant et revenant, jusqu’à ce que les eaux fussent séchées au-dessus de la terre.

8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

Il lâcha ensuite la colombe d’auprès de lui, pour voir si les eaux avaient diminué de la surface de la terre.

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

Mais la colombe, n’ayant pas trouvé où poser la plante de son pied, revint vers lui dans l’arche; parce qu’il y avait encore des eaux à la surface de toute la terre. Il étendit la main et, l’ayant prise, il la fit rentrer auprès de lui dans l’arche.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

Il attendit encore sept autres jours, et il lâcha de nouveau la colombe hors de l’arche,

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

et la colombe revint vers lui sur le soir, et voici, une feuille d’olivier toute fraîche était dans son bec; et Noé reconnut que les eaux ne couvraient plus la terre.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

Il attendit encore sept autres jours, et il lâcha la colombe; et elle ne revint plus vers lui.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

L’an six cent un, au premier mois, le premier jour du mois, les eaux avaient séché sur la terre. Noé ôta la couverture de l’arche et regarda, et voici, la surface du sol avait séché.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

Au second mois, le vingt-septième jour du mois, la terre fut sèche.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר׃

Alors Dieu parla à Noé, en disant:

16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

« Sors de l’arche, toi et ta femme, tes fils et les femmes de tes fils avec toi.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

Toutes les bêtes de toute chair, qui sont avec toi, oiseaux, animaux domestiques, et tous les reptiles qui rampent sur la terre, fais-les sortir avec toi; qu’ils se répandent sur la terre, qu’ils soient féconds et multiplient sur la terre. »

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

Noé sortit, lui et ses fils, sa femme et les femmes de ses fils.

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

Toutes les bêtes, tous les reptiles et tous les oiseaux, tous les êtres qui se meuvent sur la terre, selon leurs espèces, sortirent de l’arche.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

Noé construisit un autel à Yahweh et, ayant pris de tous les animaux purs et de tous les oiseaux purs, il offrit des holocaustes sur l’autel.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

Yahweh sentit une odeur agréable, et Yahweh dit en son cœur: « Je ne maudirai plus désormais la terre à cause de l’homme, parce que les pensées du cœur de l’homme sont mauvaises dès sa jeunesse, et je ne frapperai plus tout être vivant, comme je l’ai fait.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

Désormais, tant que la terre durera, les semailles et la moisson, le froid et le chaud, l’été et l’hiver, le jour et la nuit ne cesseront point. »

A Dove is Sent Forth from the Ark