בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

God considered Noah, all the wild animals, and all the livestock that were with him in the ark. God made a wind blow over the earth, and the waters started going down.

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

The fountains of the deep and the windows of heaven were closed, and it stopped raining.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

The flood waters went down slowly from the earth, and after the end of a hundred and fifty days the waters had gone down.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

The ark came to rest in the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Ararat.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

The waters continued to go down until the tenth month. On the first day of the month, the tops of the mountains appeared.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

It came about after forty days that Noah opened the window of the ark which he had made.

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

He sent out a raven and it flew back and forth until the waters were dried up from the earth.

8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

Then he sent out a dove to see if the waters had gone down from the surface of the earth,

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

but the dove found no place to rest her foot, and she returned to him in the ark, for the waters were still covering the whole earth. He reached out with his hand, and took and brought her into the ark with him.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

He waited another seven days and again he sent out the dove from the ark.

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

The dove returned to him in the evening. Look! In her mouth was a freshly plucked olive leaf. So Noah knew that the waters had gone down from the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

He waited another seven days, and sent out the dove again. She did not return again to him.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

It came about in the six hundred and first year, in the first month, on the first day of the month, that the waters were dried up from off the earth. Noah removed the covering of the ark, looked out, and saw that, behold, the surface of the ground was dry.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

In the second month, on the twenty-seventh day of the month, the earth was dry.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר׃

God said to Noah,

16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

“Go out of the ark, you, your wife, your sons, and your sons' wives with you.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

Take out with you every living creature of all flesh that is with you—the birds, the animals, and every creeping thing that creeps upon the earth—so that they may grow unto very large numbers of living creatures throughout the earth, be fruitful, and multiply upon the earth.”

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

So Noah went out with his sons, his wife, and his sons' wives with him.

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

Every living creature, every creeping thing, and every bird, everything that moves on the earth, according to their families, left the ark.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

Noah built an altar to Yahweh. He took some of the clean animals and some of the clean birds, and offered burnt offerings on the altar.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

Yahweh smelled the pleasing aroma and said in his heart, “I will not again curse the ground because of mankind, even though the intentions of their hearts is evil from childhood. Nor will I again destroy everything living, as I have done.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

While the earth remains, seed time and harvest, cold and heat, summer and winter, and day and night will not cease.”

A Dove is Sent Forth from the Ark