בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

And God remembered Noah, and every living thing, and all the cattle that were with him in the ark: and God made a wind to pass over the earth, and the waters assuaged;

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

the fountains also of the deep and the windows of heaven were stopped, and the rain from heaven was restrained;

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

and the waters returned from off the earth continually: and after the end of an hundred and fifty days the waters decreased.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

And the ark rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Ararat.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

And the waters decreased continually until the tenth month: in the tenth month, on the first day of the month, were the tops of the mountains seen.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

And it came to pass at the end of forty days, that Noah opened the window of the ark which he had made:

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

and he sent forth a raven, and it went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth.

8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

And he sent forth a dove from him, to see if the waters were abated from off the face of the ground;

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

but the dove found no rest for the sole of her foot, and she returned unto him to the ark, for the waters were on the face of the whole earth: and he put forth his hand, and took her, and brought her in unto him into the ark.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

And he stayed yet other seven days; and again he sent forth the dove out of the ark;

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

and the dove came in to him at eventide; and, lo, in her mouth an olive leaf pluckt off: so Noah knew that the waters were abated from off the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

And he stayed yet other seven days; and sent forth the dove; and she returned not again unto him any more.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

And it came to pass in the six hundred and first year, in the first month, the first day of the month, the waters were dried up from off the earth: and Noah removed the covering of the ark, and looked, and, behold, the face of the ground was dried.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

And in the second month, on the seven and twentieth day of the month, was the earth dry.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר׃

And God spake unto Noah, saying,

16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

Go forth of the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons’ wives with thee.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

Bring forth with thee every living thing that is with thee of all flesh, both fowl, and cattle, and every creeping thing that creepeth upon the earth; that they may breed abundantly in the earth, and be fruitful, and multiply upon the earth.

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

And Noah went forth, and his sons, and his wife, and his sons’ wives with him:

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

every beast, every creeping thing, and every fowl, whatsoever moveth upon the earth, after their families, went forth out of the ark.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

And Noah builded an altar unto the LORD; and took of every clean beast, and of every clean fowl, and offered burnt offerings on the altar.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

And the LORD smelled the sweet savour; and the LORD said in his heart, I will not again curse the ground any more for man’s sake, for that the imagination of man’s heart is evil from his youth; neither will I again smite any more every thing living, as I have done.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

While the earth remaineth, seedtime and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night shall not cease.

A Dove is Sent Forth from the Ark