בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

And God remembers Noah, and every living thing, and all the livestock which [are] with him in the Ark, and God causes a wind to pass over the earth, and the waters subside,

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

and the fountains of the deep and the network of the heavens are closed, and the shower is restrained from the heavens.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

And the waters return from off the earth, going on and returning; and the waters are lacking at the end of one hundred and fifty days.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

And the Ark rests, in the seventh month, on the seventeenth day of the month, on mountains of Ararat;

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

and the waters have been going and decreasing until the tenth month; in the tenth [month], on the first of the month, the heads of the mountains appeared.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

And it comes to pass, at the end of forty days, that Noah opens the window of the Ark which he made,

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

and he sends forth the raven, and it goes out, going out and turning back until the drying of the waters from off the earth.

8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

And he sends forth the dove from him to see whether the waters have been lightened from off the face of the ground,

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

and the dove has not found rest for the sole of her foot, and she turns back to him, to the Ark, for waters [are] on the face of all the earth, and he puts out his hand, and takes her, and brings her in to him, into the Ark.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

And he stays yet seven more days, and adds to send forth the dove from the Ark;

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

and the dove comes to him at evening, and behold, an olive leaf [is] torn off in her mouth; and Noah knows that the waters have been lightened from off the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

And he stays yet seven more days, and sends forth the dove, and it did not add to return to him anymore.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

And it comes to pass in the six hundredth and first year, in the first [month], on the first of the month, the waters have been dried from off the earth; and Noah turns aside the covering of the Ark, and looks, and behold, the face of the ground has been dried.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

And in the second month, on the twenty-seventh day of the month, the earth has become dry.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר׃

And God speaks to Noah, saying, “Go out from the Ark, you, and your wife, and your sons, and your sons’ wives with you;

16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

every living thing that [is] with you, of all flesh, among bird, and among livestock, and among every creeping thing which is creeping on the earth, bring out with you;

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

and they have teemed in the earth, and been fruitful, and have multiplied on the earth.”

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

And Noah goes out, and his sons, and his wife, and his sons’ wives with him;

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

every beast, every creeping thing, and every bird; every creeping thing on the earth, after their families, have gone out from the Ark.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

And Noah builds an altar to YHWH, and takes from every clean beast and from every clean bird, and causes burnt-offerings to ascend on the altar;

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

and YHWH smells the refreshing fragrance, and YHWH says to His heart, “I do not continue to disfavor the ground because of man anymore, though the imagination of the heart of man [is] evil from his youth; and I do not continue to strike all living anymore, as I have done;

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

during all [the] days of the earth, seed-time and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night never cease.”

A Dove is Sent Forth from the Ark