בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

Now God remembred Noah and euery beast, and all the cattell that was with him in the Arke: therefore God made a winde to passe vpon the earth, and the waters ceased.

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

The fountaines also of the deepe and the windowes of heauen were stopped and the raine from heauen was restrained,

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

And the waters returned from aboue the earth, going and returning: and after the ende of the hundreth and fiftieth day the waters abated.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

And in the seuenth moneth, in the seuenteenth day of the moneth, the Arke rested vpon the mountaines of Ararat.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

And the waters were going and decreasing vntill the tenth moneth: in the tenth moneth, and in the first day of the moneth were the toppes of the mountaines seene.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

So after fourtie dayes, Noah opened the windowe of the Arke, which he had made,

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

And sent forth a rauen, which went out going forth and returning, vntill the waters were dried vp vpon the earth.

8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

Againe he sent a doue from him, that he might see if the waters were diminished from off the earth.

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

But the doue found no rest for the sole of her foote: therefore she returned vnto him into the Arke (for the waters were vpon the whole earth) and he put forth his hand, and receiued her, and tooke her to him into the Arke.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

And he abode yet other seuen dayes, and againe he sent forth the doue out of the Arke.

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

And the doue came to him in ye euening, and loe, in her mouth was an oliue leafe that she had pluckt: whereby Noah knewe that the waters were abated from off the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

Notwithstanding he wayted yet other seuen dayes, and sent forth the doue, which returned not againe vnto him any more.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

And in the sixe hundreth and one yeere, in the first day of the first moneth the waters were dryed vp from off the earth: and Noah remoued the couering of the Arke and looked, and beholde, the vpper part of the ground was drie.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

And in the second moneth, in the seuen and twentieth day of the moneth was the earth drie.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר׃

Then God spake to Noah, saying,

16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

Goe forth of the Arke, thou and thy wife, and thy sonnes and thy sonnes wiues with thee.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

Bring forth with thee euery beast that is with thee, of all flesh, both foule and cattell, and euery thing that creepeth and moueth vpon the earth, that they may breede abundantly in ye earth, and bring forth fruite and increase vpon ye earth.

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

So Noah came forth, and his sonnes, and his wife, and his sonnes wiues with him.

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

Euery beast, euery creeping thing, and euery foule, all that moueth vpon the earth after their kindes went out of the Arke.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

Then Noah built an altar to the Lord and tooke of euery cleane beast, and of euery cleane foule, and offered burnt offerings vpon the altar.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

And the Lord smellled a sauour of rest, and the Lord said in his heart, I will hencefoorth curse the ground no more for mans cause: for the imagination of mans heart is euill, euen from his youth: neither will I smite any more all things liuing, as I haue done.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

Hereafter seede time and haruest, and colde and heate, and sommer and winter, and day and night shall not cease, so long as ye earth remaineth.

A Dove is Sent Forth from the Ark