בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

But God remembered Noah and all the animals and livestock that were with him in the ark. And God sent a wind over the earth, and the waters began to subside.

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

The springs of the deep and the floodgates of the heavens were closed, and the rain from the sky was restrained.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

The waters receded steadily from the earth, and after 150 days the waters had gone down.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

On the seventeenth day of the seventh month, the ark came to rest on the mountains of Ararat.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

And the waters continued to recede until the tenth month, and on the first day of the tenth month the tops of the mountains became visible.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

After forty days Noah opened the window he had made in the ark

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

and sent out a raven. It kept flying back and forth until the waters had dried up from the earth.

8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

Then Noah sent out a dove to see if the waters had receded from the surface of the ground.

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

But the dove found no place to rest her foot, and she returned to him in the ark, because the waters were still covering the surface of all the earth. So he reached out his hand and brought her back inside the ark.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

Noah waited seven more days and again sent out the dove from the ark.

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

And behold, the dove returned to him in the evening with a freshly plucked olive leaf in her beak. So Noah knew that the waters had receded from the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

And Noah waited seven more days and sent out the dove again, but this time she did not return to him.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

In Noah’s six hundred and first year, on the first day of the first month, the waters had dried up from the earth. So Noah removed the covering from the ark and saw that the surface of the ground was dry.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

By the twenty-seventh day of the second month, the earth was fully dry.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר׃

Then God said to Noah,

16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

“Come out of the ark, you and your wife, along with your sons and their wives.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

Bring out all the living creatures that are with you—birds, livestock, and everything that crawls upon the ground—so that they can spread out over the earth and be fruitful and multiply upon it.”

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

So Noah came out, along with his sons and his wife and his sons’ wives.

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

Every living creature, every creeping thing, and every bird—everything that moves upon the earth—came out of the ark, kind by kind.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

Then Noah built an altar to the LORD. And taking from every kind of clean animal and clean bird, he offered burnt offerings on the altar.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

When the LORD smelled the pleasing aroma, He said in His heart, “Never again will I curse the ground because of man, even though every inclination of his heart is evil from his youth. And never again will I destroy all living creatures as I have done.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

As long as the earth endures, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, day and night shall never cease.”

A Dove is Sent Forth from the Ark