בראשית 45
| ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו׃ | 1 |
Then Joseph could no longer control himself before all his attendants, and he cried out, “Send everyone away from me!” So none of them were with Joseph when he made himself known to his brothers.
| ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה׃ | 2 |
But he wept so loudly that the Egyptians heard him, and Pharaoh’s household soon heard of it.
| ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו׃ | 3 |
Joseph said to his brothers, “I am Joseph! Is my father still alive?” But they were unable to answer him, because they were terrified in his presence.
| ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה׃ | 4 |
Then Joseph said to his brothers, “Please come near me.” And they did so. “I am Joseph, your brother,” he said, “the one you sold into Egypt!
| ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׃ | 5 |
And now, do not be distressed or angry with yourselves that you sold me into this place, because it was to save lives that God sent me before you.
| כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר׃ | 6 |
For the famine has covered the land these two years, and there will be five more years without plowing or harvesting.
| וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה׃ | 7 |
God sent me before you to preserve you as a remnant on the earth and to save your lives by a great deliverance.
| ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים׃ | 8 |
Therefore it was not you who sent me here, but God, who has made me a father to Pharaoh—lord of all his household and ruler over all the land of Egypt.
| מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד׃ | 9 |
Now return quickly to my father and tell him, ‘This is what your son Joseph says: God has made me lord of all Egypt. Come down to me without delay.
| וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך׃ | 10 |
You shall settle in the land of Goshen and be near me—you and your children and grandchildren, your flocks and herds, and everything you own.
| וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך׃ | 11 |
And there I will provide for you, because there will be five more years of famine. Otherwise, you and your household and everything you own will come to destitution.’
| והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם׃ | 12 |
Behold! You and my brother Benjamin can see that I, Joseph, am the one speaking with you.
| והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה׃ | 13 |
Tell my father about all my splendor in Egypt and everything you have seen. And bring my father down here quickly.”
| ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו׃ | 14 |
Then Joseph threw his arms around his brother Benjamin and wept, and Benjamin wept as they embraced.
| וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו׃ | 15 |
Joseph kissed each of his brothers as he wept over them. And afterward his brothers talked with him.
| והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו׃ | 16 |
When the news reached Pharaoh’s house that Joseph’s brothers had come, Pharaoh and his servants were pleased.
| ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען׃ | 17 |
Pharaoh said to Joseph, “Tell your brothers, ‘Do as follows: Load your animals and return to the land of Canaan.
| וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ׃ | 18 |
Then bring your father and your families and return to me. I will give you the best of the land of Egypt, and you shall eat from the fat of the land.’
| ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם׃ | 19 |
You are also directed to tell them: ‘Take wagons from the land of Egypt for your young children and your wives, and bring your father and come back.
| ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא׃ | 20 |
But pay no regard to your belongings, for the best of all the land of Egypt is yours.’”
| ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך׃ | 21 |
So the sons of Israel did as they were told. Joseph gave them wagons as Pharaoh had instructed, and he also gave them provisions for their journey.
| לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת׃ | 22 |
He gave new garments to each of them, but to Benjamin he gave three hundred shekels of silver and five sets of clothes.
| ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך׃ | 23 |
And he sent to his father the following: ten donkeys loaded with the best of Egypt, and ten female donkeys loaded with grain and bread and provisions for his father’s journey.
| וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך׃ | 24 |
Then Joseph sent his brothers on their way, and as they were leaving, he said to them, “Do not quarrel on the way!”
| ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם׃ | 25 |
So the brothers went up out of Egypt and came to their father Jacob in the land of Canaan.
| ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם׃ | 26 |
“Joseph is still alive,” they said, “and he is ruler over all the land of Egypt!” But Jacob was stunned, for he did not believe them.
| וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם׃ | 27 |
However, when they relayed all that Joseph had told them, and when he saw the wagons that Joseph had sent to carry him back, the spirit of their father Jacob was revived.
| ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות׃ | 28 |
“Enough!” declared Israel. “My son Joseph is still alive! I will go to see him before I die.”
