בראשית 41
| ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר׃ | 1 |
And it came to pass at the end of two years of days, that, Pharaoh, was dreaming, when lo! he was standing by the river (Nile);
| והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃ | 2 |
and lo! from the river, were coming up seven heifers, comely in appearance and fat in flesh, —and they fed among the rushes.
| והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר׃ | 3 |
And lo! seven heifers more coming up after them out of the river, uncomely in appearance and lean in flesh, —and they came and stood beside the heifers, by the lip of the river.
| ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃ | 4 |
Then did the heifers that were uncomely in appearance, and lean in flesh, eat up, the seven heifers that were comely in appearance and fat. So Pharaoh awoke.
| ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃ | 5 |
And he fell asleep, and dreamed a second time, when lo! seven ears, coming up on one stalk fat and good;
| והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃ | 6 |
and lo! seven ears, lean and shrivelled by an east wind, coming up after them.
| ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃ | 7 |
Then did the lean ears swallow up the seven fat and full ears. So Pharaoh awoke and lo! it was a dream.
| ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה׃ | 8 |
And it came to pass in the morning, that his spirit became restless, so he sent and called for all the sacred scribes of Egypt and all her wise men, —and Pharaoh related to them his dreams, but there was no one that could interpret them. to Pharaoh.
| וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום׃ | 9 |
Then spake the chief of the butlers with Pharaoh saying, My faults, would, I, mention this day.
| פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃ | 10 |
Pharaoh, was wroth with his servants, —and put them in the ward of the house of the chief of the royal executioners, me, and the chief of the bakers.
| ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃ | 11 |
Then must we needs dream, a dream in one night, I and he, —each man, according to the interpretation of his dream, did we dream.
| ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר׃ | 12 |
And, there with us, was a young man, a Hebrew servant to the chief of the royal executioners, and we related to him, and he interpreted to us our dreams, —to each man—according to his dream, did he interpret,
| ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה׃ | 13 |
And it came to pass as he interpreted to us, so, it happened, —me, he restored to mine office but him, he hanged.
| וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה׃ | 14 |
Then sent Pharaoh and summoned Joseph, and they hastened him out of the dungeon, —so he shaved himself and changed his garments, and came in unto Pharaoh.
| ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃ | 15 |
And Pharaoh said unto Joseph, A dream, have I dreamed, but none can interpret it, —but, I, have heard say concerning thee, that on hearing a dream, thou canst interpret it.
| ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׃ | 16 |
And Joseph answered Pharaoh saying, Not to me, doth it pertain! May, God grant in answer, the prosperity of Pharaoh!
| וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר׃ | 17 |
Then spake Pharaoh unto Joseph, —In my dream, there was I, standing on the lip of the river;
| והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃ | 18 |
When lo! out of the river, were coming up seven heifers, fat in flesh and comely in form, —and they fed among the rushes.
| והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע׃ | 19 |
And lo! seven other heifers, coming up after them, poor and very uncomely in form and lean in flesh, —I had never seen such in all the land of Egypt, for uncomeliness.
| ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃ | 20 |
Then did the lean and uncomely heifers eat up the first seven fat heifers;
| ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃ | 21 |
and they passed into their stomach yet could it not be known that they had passed into them, their appearance, being uncomely, as at the beginning. So I awoke.
| וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃ | 22 |
Then looked I in my dream, —And lo! seven ears, coming up on one stalk, full and good;
| והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃ | 23 |
And lo! seven ears, withered lean shrivelled by an east wind growing up after them.
| ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי׃ | 24 |
Then did the lean ears swallow up, the seven good ears. So I told [these things] unto the sacred scribes, but there was none that could explain [them] to me.
| ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃ | 25 |
Then said Joseph unto Pharaoh, The dream of Pharaoh, is, one. What God is about to do hath he announced to Pharaoh.
| שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃ | 26 |
The seven good heifers, are, seven years, and, the seven good ears are, seven years, —the dream, is, one.
| ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃ | 27 |
And the seven lean and uncomely heifers that were coming up after them, are seven years, and the seven lean ears, shrivelled by an east wind, will turn out to be—seven years of famine.
| הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה׃ | 28 |
The very word that I spake unto Pharaoh, what, God, is about to do, hath he showed unto Pharaoh.
| הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים׃ | 29 |
Lo! seven years, coming in, —of great plenty, in all the land of Egypt.
| וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ׃ | 30 |
Then shall arise seven years of famine, after them, so shall be forgotten all the plenty in the land of Egypt, —and the famine shall consume the land;
| ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד׃ | 31 |
neither shall the plenty in the land be discernible, because of that famine coming after, —for it shall be, very severe.
| ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃ | 32 |
And for that there was a repeating of the dream unto Pharaoh, twice, it is because the thing, is established, from God, and God is hastening to do it.
| ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים׃ | 33 |
Now, therefore, let Pharaoh look out a man discreet and wise, —and set him over the land of Egypt.
| יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע׃ | 34 |
Let Pharaoh do this, that he may appoint overseers over the land, —so shall he take up a fifth of the land of Egypt, during the seven years of plenty.
| ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃ | 35 |
And let them gather up all the food of these seven good years that are coming in, —and let them heap up corn under the hand of Pharaoh as food in cities so shall they keep it.
| והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב׃ | 36 |
So shall the food become a store for the land, for the seven years of famine which shall come about in the land of Egypt, —and the land shall not be cut off in the famine.
| וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו׃ | 37 |
And the thing was good in the eyes of Pharaoh, —and in the eyes of all his servants;
| ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃ | 38 |
and Pharaoh said unto his servants, —Can we find such a one, a man in whom is the Spirit of God?
| ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך׃ | 39 |
So Pharaoh said unto Joseph, After God hath made known unto thee all this, there is no one discreet and wise like thee.
| אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך׃ | 40 |
Thou, shalt be over my house, and on thy mouth, shall all my people kiss, —only as to the throne, will I be greater than thou.
| ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים׃ | 41 |
And Pharaoh said unto Joseph, —See, I have set thee over all the land of Egypt.
| ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו׃ | 42 |
So Pharaoh took his ring from off his hand and put it upon Joseph’s hand, —and clothed him in garments of fine linen, and put the chain of gold upon his neck;
| וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים׃ | 43 |
and made him ride in the second chariot which belonged to him, and they cried out before him. Bow the knee! thus setting him over all the land of Egypt.
| ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים׃ | 44 |
And Pharaoh said unto Joseph. I, am Pharaoh, Without thee, therefore shall no man raise his hand or his foot in all the land of Egypt.
| ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים׃ | 45 |
And Pharaoh called Joseph’s name Zaphenath-paneah, and gave him Asenath daughter of Poti-phera priest of On, to wife, —and Joseph went forth over the land of Egypt.
| ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים׃ | 46 |
Now, Joseph, was thirty years old, when he took his station, before Pharaoh king of Egypt. So Joseph went forth from before Pharaoh, and passed along through all the land of Egypt.
| ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃ | 47 |
And the land produced, in the seven years of plenty, by handfuls,
| ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃ | 48 |
And he gathered up all the food of the seven years in which there was plenty in the land of Egypt, and laid up food in cities—the food of the fields of the city. which were round about it, laid he up within it.
| ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃ | 49 |
Thus did Joseph heap up corn like the sand of the sea making it exceeding abundant, —until one hath left off reckoning, because it cannot be reckoned.
| וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃ | 50 |
Now to Joseph, were born two sons, ere yet came in the year of famine, —whom Asenath daughter of Poti-phera priest of On, bare to him.
| ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃ | 51 |
And Joseph called the name of the firstborn Manasseh, —For God hath made me forget all my trouble, and all the house of my father.
| ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי׃ | 52 |
And, the name of the second, called he Ephraim, For God hath made me fruitful in the land of my humiliation.
| ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃ | 53 |
Then came to an end the seven years of the plenty, —which was in the land of Egypt;
| ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם׃ | 54 |
and the seven years of famine began to come in, according as Joseph had said, —and it came to pass that there was a famine in all the lands, but in all the land of Egypt, there was bread.
| ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו׃ | 55 |
Yet was famine felt in all the land of Egypt, and the people made outcry; unto Pharaoh for bread, —and Pharaoh said to all Egypt, —Go ye unto Joseph, that which he saith to you, shall ye do.
| והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃ | 56 |
Now, the famine, was over all the face of the land, —so Joseph opened all [places] wherein it was and sold corn to the Egyptians, and the famine laid fast hold of the land of Egypt.
| וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ׃ | 57 |
All the earth also, came in to Egypt to buy corn, unto Joseph, —because the famine had laid fast hold on all the earth.
