בראשית 41
| ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר׃ | 1 |
After two full years had passed, Pharaoh had a dream: He was standing beside the Nile,
| והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃ | 2 |
when seven cows, sleek and well-fed, came up from the river and began to graze among the reeds.
| והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר׃ | 3 |
After them, seven other cows, sickly and thin, came up from the Nile and stood beside the well-fed cows on the bank of the river.
| ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃ | 4 |
And the cows that were sickly and thin devoured the seven sleek, well-fed cows. Then Pharaoh woke up,
| ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃ | 5 |
but he fell back asleep and dreamed a second time: Seven heads of grain, plump and ripe, came up on one stalk.
| והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃ | 6 |
After them, seven other heads of grain sprouted, thin and scorched by the east wind.
| ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃ | 7 |
And the thin heads of grain swallowed up the seven plump, ripe ones. Then Pharaoh awoke and realized it was a dream.
| ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה׃ | 8 |
In the morning his spirit was troubled, so he summoned all the magicians and wise men of Egypt. Pharaoh told them his dreams, but no one could interpret them for him.
| וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום׃ | 9 |
Then the chief cupbearer said to Pharaoh, “Today I recall my failures.
| פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃ | 10 |
Pharaoh was once angry with his servants, and he put me and the chief baker in the custody of the captain of the guard.
| ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃ | 11 |
One night both the chief baker and I had dreams, and each dream had its own meaning.
| ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר׃ | 12 |
Now a young Hebrew was there with us, a servant of the captain of the guard. We told him our dreams and he interpreted them for us individually.
| ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה׃ | 13 |
And it happened to us just as he had interpreted: I was restored to my position, and the other man was hanged.”
| וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה׃ | 14 |
So Pharaoh sent for Joseph, who was quickly brought out of the dungeon. After he had shaved and changed his clothes, he went in before Pharaoh.
| ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃ | 15 |
Pharaoh said to Joseph, “I had a dream, and no one can interpret it. But I have heard it said of you that when you hear a dream you can interpret it.”
| ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׃ | 16 |
“I myself cannot do it,” Joseph replied, “but God will give Pharaoh a sound answer.”
| וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר׃ | 17 |
Then Pharaoh said to Joseph: “In my dream I was standing on the bank of the Nile,
| והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃ | 18 |
when seven cows, well-fed and sleek, came up from the river and began to graze among the reeds.
| והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע׃ | 19 |
After them, seven other cows—sickly, ugly, and thin—came up. I have never seen such ugly cows in all the land of Egypt!
| ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃ | 20 |
Then the thin, ugly cows devoured the seven well-fed cows that were there first.
| ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃ | 21 |
When they had devoured them, however, no one could tell that they had done so; their appearance was as ugly as it had been before. Then I awoke.
| וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃ | 22 |
In my dream I also saw seven heads of grain, plump and ripe, growing on a single stalk.
| והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃ | 23 |
After them, seven other heads of grain sprouted—withered, thin, and scorched by the east wind.
| ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי׃ | 24 |
And the thin heads of grain swallowed the seven plump ones. I told this dream to the magicians, but no one could explain it to me.”
| ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃ | 25 |
At this, Joseph said to Pharaoh, “The dreams of Pharaoh are one and the same. God has revealed to Pharaoh what He is about to do.
| שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃ | 26 |
The seven good cows are seven years, and the seven ripe heads of grain are seven years. The dreams have the same meaning.
| ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃ | 27 |
Moreover, the seven thin, ugly cows that came up after them are seven years, and so are the seven worthless heads of grain scorched by the east wind—they are seven years of famine.
| הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה׃ | 28 |
It is just as I said to Pharaoh: God has shown Pharaoh what He is about to do.
| הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים׃ | 29 |
Behold, seven years of great abundance are coming throughout the land of Egypt,
| וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ׃ | 30 |
but seven years of famine will follow them. Then all the abundance in the land of Egypt will be forgotten, and the famine will devastate the land.
| ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד׃ | 31 |
The abundance in the land will not be remembered, since the famine that follows it will be so severe.
| ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃ | 32 |
Moreover, because the dream was given to Pharaoh in two versions, the matter has been decreed by God, and He will carry it out shortly.
| ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים׃ | 33 |
Now, therefore, Pharaoh should look for a discerning and wise man and set him over the land of Egypt.
| יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע׃ | 34 |
Let Pharaoh take action and appoint commissioners over the land to take a fifth of the harvest of Egypt during the seven years of abundance.
| ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃ | 35 |
Under the authority of Pharaoh, let them collect all the excess food from these good years, that they may come and lay up the grain to be preserved as food in the cities.
| והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב׃ | 36 |
This food will be a reserve for the land during the seven years of famine to come upon the land of Egypt. Then the country will not perish in the famine.”
| וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו׃ | 37 |
This proposal pleased Pharaoh and all his officials.
| ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃ | 38 |
So Pharaoh asked them, “Can we find anyone like this man, in whom the Spirit of God abides?”
| ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך׃ | 39 |
Then Pharaoh said to Joseph, “Since God has made all this known to you, there is no one as discerning and wise as you.
| אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך׃ | 40 |
You shall be in charge of my house, and all my people are to obey your commands. Only with regard to the throne will I be greater than you.”
| ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים׃ | 41 |
Pharaoh also told Joseph, “I hereby place you over all the land of Egypt.”
| ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו׃ | 42 |
Then Pharaoh removed the signet ring from his finger, put it on Joseph’s finger, clothed him in garments of fine linen, and placed a gold chain around his neck.
| וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים׃ | 43 |
He had Joseph ride in his second chariot, with men calling out before him, “Bow the knee!” So he placed him over all the land of Egypt.
| ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים׃ | 44 |
And Pharaoh declared to Joseph, “I am Pharaoh, but without your permission, no one in all the land of Egypt shall lift his hand or foot.”
| ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים׃ | 45 |
Pharaoh gave Joseph the name Zaphenath-paneah, and he gave him Asenath daughter of Potiphera, priest of On, to be his wife. And Joseph took charge of all the land of Egypt.
| ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים׃ | 46 |
Now Joseph was thirty years old when he entered the service of Pharaoh king of Egypt. And Joseph left Pharaoh’s presence and traveled throughout the land of Egypt.
| ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃ | 47 |
During the seven years of abundance, the land brought forth bountifully.
| ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃ | 48 |
During those seven years, Joseph collected all the excess food in the land of Egypt and stored it in the cities. In every city he laid up the food from the fields around it.
| ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃ | 49 |
So Joseph stored up grain in such abundance, like the sand of the sea, that he stopped keeping track of it; for it was beyond measure.
| וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃ | 50 |
Before the years of famine arrived, two sons were born to Joseph by Asenath daughter of Potiphera, priest of On.
| ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃ | 51 |
Joseph named the firstborn Manasseh, saying, “God has made me forget all my hardship and all my father’s household.”
| ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי׃ | 52 |
And the second son he named Ephraim, saying, “God has made me fruitful in the land of my affliction.”
| ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃ | 53 |
When the seven years of abundance in the land of Egypt came to an end,
| ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם׃ | 54 |
the seven years of famine began, just as Joseph had said. And although there was famine in every country, there was food throughout the land of Egypt.
| ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו׃ | 55 |
When extreme hunger came to all the land of Egypt and the people cried out to Pharaoh for food, he told all the Egyptians, “Go to Joseph and do whatever he tells you.”
| והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃ | 56 |
When the famine had spread over all the land, Joseph opened up all the storehouses and sold grain to the Egyptians; for the famine was severe in the land of Egypt.
| וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ׃ | 57 |
And every nation came to Joseph in Egypt to buy grain, because the famine was severe over all the earth.
