בראשית 34

1 ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ׃

Egressa est autem Dina filia Liæ ut videret mulieres regionis illius.

2 וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה׃

Quam cum vidisset Sichem filius Hemor Hevæi, princeps terræ illius, adamavit eam: et rapuit, et dormivit cum illa, vi opprimens virginem.

3 ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער׃

Et conglutinata est anima ejus cum ea, tristemque delinivit blanditiis.

4 ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה׃

Et pergens ad Hemor patrem suum: Accipe, inquit, mihi puellam hanc conjugem.

5 ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם׃

Quod cum audisset Jacob absentibus filiis, et in pastu pecorum occupatis, siluit donec redirent.

6 ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו׃

Egresso autem Hemor patre Sichem ut loqueretur ad Jacob,

7 ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה׃

ecce filii ejus veniebant de agro: auditoque quod acciderat, irati sunt valde, eo quod fœdam rem operatus esset in Israël et, violata filia Jacob, rem illicitam perpetrasset.

8 וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה׃

Locutus est itaque Hemor ad eos: Sichem filii mei adhæsit anima filiæ vestræ: date eam illi uxorem:

9 והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם׃

et jungamus vicissim connubia: filias vestras tradite nobis, et filias nostras accipite,

10 ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה׃

et habitate nobiscum: terra in potestate vestra est: exercete, negotiamini, et possidete eam.

11 ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן׃

Sed et Sichem ad patrem et ad fratres ejus ait: Inveniam gratiam coram vobis: et quæcumque statueritis, dabo:

12 הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה׃

augete dotem, et munera postulate, et libenter tribuam quod petieritis: tantum date mihi puellam hanc uxorem.

13 ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם׃

Responderunt filii Jacob Sichem et patri ejus in dolo, sævientes ob stuprum sororis:

14 ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו׃

Non possumus facere quod petitis, nec dare sororem nostram homini incircumciso: quod illicitum et nefarium est apud nos.

15 אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר׃

Sed in hoc valebimus fœderari, si volueritis esse similes nostri, et circumcidatur in vobis omne masculini sexus;

16 ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד׃

tunc dabimus et accipiemus mutuo filias vestras ac nostras: et habitabimus vobiscum, erimusque unus populus.

17 ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו׃

Si autem circumcidi nolueritis, tollemus filiam nostram, et recedemus.

18 וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור׃

Placuit oblatio eorum Hemor, et Sichem filio ejus,

19 ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו׃

nec distulit adolescens quin statim quod petebatur expleret: amabat enim puellam valde, et ipse erat inclytus in omni domo patris sui.

20 ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר׃

Ingressique portam urbis, locuti sunt ad populum:

21 האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם׃

Viri isti pacifici sunt, et volunt habitare nobiscum: negotientur in terra, et exerceant eam, quæ spatiosa et lata cultoribus indiget: filias eorum accipiemus uxores, et nostras illis dabimus.

22 אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים׃

Unum est quo differtur tantum bonum: si circumcidamus masculos nostros, ritum gentis imitantes.

23 מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו׃

Et substantia eorum, et pecora, et cuncta quæ possident, nostra erunt: tantum in hoc acquiescamus, et habitantes simul, unum efficiemus populum.

24 וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו׃

Assensique sunt omnes, circumcisis cunctis maribus.

25 ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר׃

Et ecce, die tertio, quando gravissimus vulnerum dolor est: arreptis duo filii Jacob, Simeon et Levi fratres Dinæ, gladiis, ingressi sunt urbem confidenter: interfectisque omnibus masculis,

26 ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו׃

Hemor et Sichem pariter necaverunt, tollentes Dinam de domo Sichem sororem suam.

27 בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם׃

Quibus egressis, irruerunt super occisos ceteri filii Jacob: et depopulati sunt urbem in ultionem stupri.

28 את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו׃

Oves eorum, et armenta, et asinos, cunctaque vastantes quæ in domibus et in agris erant,

29 ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית׃

parvulos quoque eorum et uxores duxerunt captivas.

30 ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי׃

Quibus patratis audacter, Jacob dixit ad Simeon et Levi: Turbastis me, et odiosum fecistis me Chananæis, et Pherezæis habitatoribus terræ hujus: nos pauci sumus; illi congregati percutient me, et delebor ego, et domus mea.

31 ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו׃

Responderunt: Numquid ut scorto abuti debuere sorore nostra?