בראשית 3
| והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃ | 1 |
Now the serpent was more crafty than any beast of the field that the LORD God had made. And he said to the woman, “Did God really say, ‘You must not eat from any tree in the garden?’”
| ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל׃ | 2 |
The woman answered the serpent, “We may eat the fruit of the trees of the garden,
| ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון׃ | 3 |
but about the fruit of the tree in the middle of the garden, God has said, ‘You must not eat of it or touch it, or you will die.’”
| ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון׃ | 4 |
“You will not surely die,” the serpent told her.
| כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃ | 5 |
“For God knows that in the day you eat of it, your eyes will be opened and you will be like God, knowing good and evil.”
| ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל׃ | 6 |
When the woman saw that the tree was good for food and pleasing to the eyes, and that it was desirable for obtaining wisdom, she took the fruit and ate it. She also gave some to her husband who was with her, and he ate it.
| ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃ | 7 |
And the eyes of both of them were opened, and they knew that they were naked; so they sewed together fig leaves and made coverings for themselves.
| וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃ | 8 |
Then the man and his wife heard the voice of the LORD God walking in the garden in the breeze of the day, and they hid themselves from the presence of the LORD God among the trees of the garden.
| ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה׃ | 9 |
But the LORD God called out to the man, “Where are you?”
| ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא׃ | 10 |
“I heard Your voice in the garden,” he replied, “and I was afraid because I was naked; so I hid myself.”
| ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת׃ | 11 |
“Who told you that you were naked?” asked the LORD God. “Have you eaten from the tree of which I commanded you not to eat?”
| ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל׃ | 12 |
And the man answered, “The woman whom You gave me, she gave me fruit from the tree, and I ate it.”
| ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃ | 13 |
Then the LORD God said to the woman, “What is this you have done?” “The serpent deceived me,” she replied, “and I ate.”
| ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך׃ | 14 |
So the LORD God said to the serpent: “Because you have done this, cursed are you above all livestock and every beast of the field! On your belly will you go, and dust you will eat, all the days of your life.
| ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃ | 15 |
And I will put enmity between you and the woman, and between your seed and her seed. He will crush your head, and you will strike his heel.”
| אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך׃ | 16 |
To the woman He said: “I will sharply increase your pain in childbirth; in pain you will bring forth children. Your desire will be for your husband, and he will rule over you.”
| ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃ | 17 |
And to Adam He said: “Because you have listened to the voice of your wife and have eaten from the tree of which I commanded you not to eat, cursed is the ground because of you; through toil you will eat of it all the days of your life.
| וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה׃ | 18 |
Both thorns and thistles it will yield for you, and you will eat the plants of the field.
| בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃ | 19 |
By the sweat of your brow you will eat your bread, until you return to the ground— because out of it were you taken. For dust you are, and to dust you shall return.”
| ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי׃ | 20 |
And Adam named his wife Eve, because she would be the mother of all the living.
| ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃ | 21 |
And the LORD God made garments of skin for Adam and his wife, and He clothed them.
| ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃ | 22 |
Then the LORD God said, “Behold, the man has become like one of Us, knowing good and evil. And now, lest he reach out his hand and take also from the tree of life, and eat, and live forever...”
| וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם׃ | 23 |
Therefore the LORD God banished him from the Garden of Eden to work the ground from which he had been taken.
| ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים׃ | 24 |
So He drove out the man and stationed cherubim on the east side of the Garden of Eden, along with a whirling sword of flame to guard the way to the tree of life.
