בראשית 15

1 אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃

Dopo tali fatti, questa parola del Signore fu rivolta ad Abram in visione: «Non temere, Abram. Io sono il tuo scudo; la tua ricompensa sarà molto grande».

2 ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃

Rispose Abram: «Mio Signore Dio, che mi darai? Io me ne vado senza figli e l'erede della mia casa è Eliezer di Damasco».

3 ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי׃

Soggiunse Abram: «Ecco a me non hai dato discendenza e un mio domestico sarà mio erede».

4 והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃

Ed ecco gli fu rivolta questa parola dal Signore: «Non costui sarà il tuo erede, ma uno nato da te sarà il tuo erede».

5 ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃

Poi lo condusse fuori e gli disse: «Guarda in cielo e conta le stelle, se riesci a contarle» e soggiunse: «Tale sarà la tua discendenza».

6 והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃

Egli credette al Signore, che glielo accreditò come giustizia.

7 ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה׃

E gli disse: «Io sono il Signore che ti ho fatto uscire da Ur dei Caldei per darti in possesso questo paese».

8 ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃

Rispose: «Signore mio Dio, come potrò sapere che ne avrò il possesso?».

9 ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃

Gli disse: «Prendimi una giovenca di tre anni, una capra di tre anni, un ariete di tre anni, una tortora e un piccione».

10 ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר׃

Andò a prendere tutti questi animali, li divise in due e collocò ogni metà di fronte all'altra; non divise però gli uccelli.

11 וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם׃

Gli uccelli rapaci calavano su quei cadaveri, ma Abram li scacciava.

12 ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃

Mentre il sole stava per tramontare, un torpore cadde su Abram, ed ecco un oscuro terrore lo assalì.

13 ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃

Allora il Signore disse ad Abram: «Sappi che i tuoi discendenti saranno forestieri in un paese non loro; saranno fatti schiavi e saranno oppressi per quattrocento anni.

14 וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול׃

Ma la nazione che essi avranno servito, la giudicherò io: dopo, essi usciranno con grandi ricchezze.

15 ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃

Quanto a te, andrai in pace presso i tuoi padri; sarai sepolto dopo una vecchiaia felice.

16 ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה׃

Alla quarta generazione torneranno qui, perché l'iniquità degli Amorrei non ha ancora raggiunto il colmo».

17 ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃

Quando, tramontato il sole, si era fatto buio fitto, ecco un forno fumante e una fiaccola ardente passarono in mezzo agli animali divisi.

18 ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת׃

In quel giorno il Signore concluse questa alleanza con Abram: «Alla tua discendenza io do questo paese dal fiume d'Egitto al grande fiume, il fiume Eufrate;

19 את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני׃

il paese dove abitano i Keniti, i Kenizziti, i Kadmoniti,

20 ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים׃

gli Hittiti, i Perizziti, i Refaim,

21 ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי׃

gli Amorrei, i Cananei, i Gergesei, gli Evei e i Gebusei».