בראשית 15

1 אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃

After these things the word of the LORD came to Abram in a vision, saying, Fear not, Abram: I [am] thy shield, [and] thy exceeding great reward.

2 ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃

And Abram said, LORD God, what wilt thou give me, seeing I go childless, and the steward of my house [is] this Eliezer of Damascus?

3 ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי׃

And Abram said, Behold, to me thou hast given no seed: and lo, one born in my house is my heir.

4 והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃

And behold, the word of the LORD [came] to him, saying, This shall not be thy heir; but he that shall come forth out of thy own bowels shall be thy heir.

5 ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃

And he brought him forth abroad, and said, Look now towards heaven, and tell the stars, if thou art able to number them: and he said to him, So shall thy seed be.

6 והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃

And he believed in the LORD; and he counted it to him for righteousness.

7 ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה׃

And he said to him, I [am] the LORD that brought thee out of Ur of the Chaldees, to give thee this land to inherit it.

8 ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃

And he said, Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?

9 ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃

And he said to him, Take me a heifer of three years old, and a she-goat of three years old, and a ram of three years old, and a turtle-dove, and a young pigeon.

10 ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר׃

And he took to him all these, and divided them in the midst, and laid each piece one against another: but the birds he did not divide.

11 וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם׃

And when the fowls came down upon the carcases, Abram drove them away.

12 ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃

And when the sun was going down, a deep sleep fell upon Abram; and lo, a horror of great darkness fell upon him.

13 ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃

And he said to Abram, Know certainly that thy seed shall be a stranger in a land [that is] not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years;

14 וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול׃

And also that nation which they shall serve, will I judge: and afterward shall they come out with great substance.

15 ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃

And thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age.

16 ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה׃

But in the fourth generation they shall come hither again: for the iniquity of the Amorites [is] not yet full.

17 ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃

And it came to pass, that when the sun had gone down, and it was dark, behold a smoking furnace, and a burning lamp that passed between those pieces.

18 ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת׃

In that same day the LORD made a covenant with Abram, saying, To thy seed have I given this land, from the river of Egypt to the great river, the river Euphrates:

19 את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני׃

The Kenites, and the Kenizzites, and the Kadmonites,

20 ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים׃

And the Hittites, and the Perizzites, and the Rephaims,

21 ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי׃

And the Amorites, and the Canaanites, and the Girgashites, and the Jebusites.