בראשית 15

1 אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃

After these things the word of the LORD came unto Abram in a vision, saying, Fear not, Abram: I am thy shield, [and] thy exceeding great reward.

2 ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃

And Abram said, O Lord GOD, what wilt thou give me, seeing I go childless, and he that shall be possessor of my house is Dammesek Eliezer?

3 ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי׃

And Abram said, Behold, to me thou hast given no seed: and, lo, one born in my house is mine heir.

4 והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃

And, behold, the word of the LORD came unto him, saying, This man shall not be thine heir; but he that shall come forth out of thine own bowels shall be thine heir.

5 ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃

And he brought him forth abroad, and said, Look now toward heaven, and tell the stars, if thou be able to tell them: and he said unto him, So shall thy seed be.

6 והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃

And he believed in the LORD; and he counted it to him for righteousness.

7 ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה׃

And he said unto him, I am the LORD that brought thee out of Ur of the Chaldees, to give thee this land to inherit it.

8 ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃

And he said, O Lord GOD, whereby shall I know that I shall inherit it?

9 ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃

And he said unto him, Take me an heifer of three years old, and a she-goat of three years old, and a ram of three years old, and a turtledove, and a young pigeon.

10 ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר׃

And he took him all these, and divided them in the midst, and laid each half over against the other: but the birds divided he not.

11 וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם׃

And the birds of prey came down upon the carcases, and Abram drove them away.

12 ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃

And when the sun was going down, a deep sleep fell upon Abram; and, lo, an horror of great darkness fell upon him.

13 ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃

And he said unto Abram, Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years;

14 וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול׃

and also that nation, whom they shall serve, will I judge: and afterward shall they come out with great substance.

15 ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃

But thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age.

16 ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה׃

And in the fourth generation they shall come hither again: for the iniquity of the Amorite is not yet full.

17 ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃

And it came to pass, that, when the sun went down, and it was dark, behold a smoking furnace, and a flaming torch that passed between these pieces.

18 ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת׃

In that day the LORD made a covenant with Abram, saying, Unto thy seed have I given this land, from the river of Egypt unto the great river, the river Euphrates:

19 את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני׃

the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite,

20 ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים׃

and the Hittite, and the Perizzite, and the Rephaim,

21 ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי׃

and the Amorite, and the Canaanite, and the Girgashite, and the Jebusite.