ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ | 1 |
בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו׃ | 2 |
ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃ | 3 |
עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה׃ | 4 |
יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ׃ | 5 |
לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך׃ | 6 |
ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃ | 7 |
ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם׃ | 8 |
שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה׃ | 9 |
יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃ | 10 |
לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃ | 11 |
וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה׃ | 12 |
ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ | 13 |
כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך׃ | 14 |
כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה׃ | 15 |