יחזקאל 28

1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

And the word of the Lord came to me, saying,

2 בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים׃

And thou, son of man, say to the prince of Tyrus, Thus saith the Lord; Because thine heart has been exalted, and thou hast said, I am God, I have inhabited the dwelling of God in the heart of the sea; yet thou art man and not God, though thou hast set thine heart as the heart of God:

3 הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך׃

art thou wiser than Daniel? or have not the wise instructed thee with their knowledge?

4 בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃

Hast thou gained power for thyself by thine [own] knowledge or thine [own] prudence, and [gotten] gold and silver in thy treasures?

5 ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃

By thy abundant knowledge and thy traffic thou hast multiplied thy power; thy heart has been lifted up by thy power.

6 לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים׃

Therefore thus saith the Lord; Since thou hast set thine heart as the hart of God;

7 לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך׃

because of this, behold, I [will] bring on thee strange plagues from the nations; and they shall draw their swords against thee, and against the beauty of thy knowledge,

8 לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃

and they shall bring down thy beauty to destruction. And they shall bring thee down; and thou shalt die the death of the slain in the heart of the sea.

9 האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך׃

Wilt thou indeed say, I am God, before them that slay thee? whereas thou art man, and not God.

10 מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃

Thou shalt perish by the hands of strangers among the multitude of the uncircumcised: for I have spoken it, saith the Lord.

11 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

And the word of the Lord came to me, saying,

12 בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃

Son of man, take up a lamentation for the prince of Tyre, and say to him, Thus saith the Lord God; Thou art a seal of resemblance, and crown of beauty.

13 בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃

Thou wast in the delight of the paradise of God; thou hast bound upon thee every precious stone, the sardius, and topaz, and emerald, and carbuncle, and sapphire, and jasper, and silver, and gold, and ligure, and agate, and amethyst, and chrysolite, and beryl, and onyx: and thou hast filled thy treasures and thy stores in thee with gold.

14 את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת׃

From the day that thou wast created thou [wast] with the cherub: I set thee on the holy mount of God; thou wast in the midst of the stones of fire.

15 תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך׃

Thou wast faultless in thy days, from the day that thou wast created, until iniquity was found in thee.

16 ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש׃

Of the abundance of thy merchandise thou hast filled thy storehouses with iniquity, and hast sinned: therefore thou hast been cast down wounded from the mount of God, and the cherub has brought thee out of the midst of the stones of fire.

17 גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃

Thy heart has been lifted up because of thy beauty; thy knowledge has been corrupted with thy beauty: because of the multitude of thy sins I have cast thee to the ground, I have caused thee to be put to open shame before kings.

18 מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך׃

Because of the multitude of thy sins and the iniquities of thy merchandise, I have profaned thy sacred things; and I will bring fire out of the midst of thee, this shall devour thee; and I will make thee [to be] ashes upon thy land before all that see thee.

19 כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם׃

And all that know thee among the nations shall groan over thee: thou art gone to destruction, and thou shalt not exist any more.

20 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

And the word of the Lord came to me, saying,

21 בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה׃

Son of man, set thy face against Sidon, and prophesy against it,

22 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃

and say, Thus saith the Lord; Behold, I am against thee, O Sidon; and I will be glorified in thee; and thou shalt know that I am the Lord, when I have wrought judgments in thee, and I will be sanctified in thee.

23 ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה׃

Blood and death [shall be] in thy streets; and [men] wounded with swords shall fall in thee and on every side of thee; and they shall know that I am the Lord.

24 ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃

And there shall no more be in the house of Israel a thorn of bitterness and a pricking briar proceeding from them that are round about them, who dishonoured them; and they shall know that I am the Lord.

25 כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃

Thus saith the Lord God; I will also gather Israel from the nations, among whom they have been scattered, and I will be sanctified among them, and before the peoples and nations: and they shall dwell upon their land, which I gave to my servant Jacob.

26 וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃

Yea, they shall dwell upon it safely, and they shall build houses, and plant vineyards, and dwell securely, when I shall execute judgment on all that have dishonoured them, [even] on those [that are] round about them; and they shall know that I am the Lord their God, and the God of their fathers.