יחזקאל 24

1 ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃

On the tenth day of the tenth month of the ninth year, a message from the Lord came to me, saying,

2 בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה׃

“Son of man, write down today's date, because this is the day that the king of Babylon started his siege of Jerusalem.

3 ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים׃

Then repeat the following parable to these rebellious people. Tell them that this is what the Lord God says: Get a pot and set it on the fire. Pour in some water.

4 אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

Fill it with some good cuts of meat from the thigh and the shoulder. Put in the best bones.

5 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה׃

Choose the best animal from the flock. Pile up the fuel underneath it. Get it boiling and cook the bones in it.

6 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל׃

So this is what the Lord God says: Disaster is coming to the city of that has shed so much blood! It is symbolized by the rusted pot, whose rust can't be cleaned off. Take out the meat bit by bit as it comes—don't choose which piece.

7 כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר׃

For the blood she shed is still inside the city. She shed it openly on bare rock—she didn't even spill it on the ground and cover it up with dirt.

8 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות׃

In my anger and to punish, I have spilled her blood openly on bare rock, so it wouldn't be covered up.

9 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה׃

So this is what the Lord God says: Disaster is coming to the city of that has shed so much blood. I will also pile up a large heap of firewood.

10 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

Put on plenty of wood and light the fire. Make sure the meat is well cooked and add spices. Burn the bones.

11 והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

Then put the empty pot back on the burning coals until it's hot and the copper metal glows. This will melt the dirt inside it and get rid of the rust.

12 תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

So far it's been impossible to clean it —even fire couldn't burn out all its rust.

13 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך׃

Because of your immorality you had made yourself unclean and I tried to clean you, but you refused to let me clean away your filth. So now you won't be pure again until I've finished being angry with you.

14 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃

I, the Lord, have spoken. The time is soon coming when I will do what I say. I won't change my mind or show pity, I won't stop. I will judge you by your attitude and actions, declares the Lord God.”

15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

A message from the Lord came to me, saying,

16 בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃

“Son of man, look, I'm about to take away the one you love the most. She will die. But you must not mourn or weep. Don't cry any tears.

17 האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל׃

Mourn in silence. Don't have any rituals for the dead. Dress normally—have your turban on and put your sandals on your feet. Don't veil your face and don't eat the bread used by mourners.”

18 ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃

I talked to the people in the morning, and my wife died in the evening. The next morning I did as I'd been told.

19 ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה׃

The people asked me, “What are you doing? Aren't you going to explain to us what this means?”

20 ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר׃

So I told them, “A message from the Lord came to me, saying:

21 אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃

Tell the people of Israel that this is what the Lord God says: I am about to make my sanctuary unclean, this place you're so proud of that you think gives you power, the place you love so much, the place that makes you happy. Your sons and daughters that you left behind will be killed by the sword.

22 ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃

Then you'll do what I did. You won't veil your face or eat the bread used by mourners.

23 ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו׃

You will keep your turbans on your heads and your sandals on your feet. You won't mourn or weep, but you will die inside because of your sins, and you will groan to one another.

24 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃

In this way Ezekiel will be a sign for you; you will do everything that he did. When this happens, then you will know that I am the Lord God.

25 ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם׃

You, son of man, should know that when I destroy their fortress that is their pride and joy, the place they looked to for comfort and happiness —and their sons and daughters too—

26 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃

when that happens someone who managed to get away will come and give you the news.

27 ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה׃

On that day you will be able to speak; you won't be mute any longer. This is how you will be a sign to them, and they will know that I am the Lord.”