יחזקאל 19

1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל׃

Du aber stimme ein Klagelied an über die Fürsten Israels und sprich:

2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃

Was ist deine Mutter? Eine Löwin, die zwischen Leuen lag und ihre Jungen unter den jungen Löwen auferzog.

3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

Und sie zog eins von ihren Jungen auf, das ward ein junger Löwe und lernte rauben und fraß Menschen.

4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים׃

Da hörten die Heiden von ihm, und er ward in ihrer Grube gefangen, und sie führten ihn an Nasenringen nach Ägyptenland.

5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃

Als sie aber sah, daß sie vergeblich harrte und ihre Hoffnung verloren war, nahm sie ein anderes von ihren Jungen und erzog es zu einem jungen Löwen;

6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

der ging einher unter den Leuen und ward ein junger Löwe, er lernte rauben und fraß Menschen.

7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃

Und er schändete ihre Witwen und verwüstete ihre Städte, so daß das Land samt allem, was darin war, sich vor seinem lauten Brüllen entsetzte.

8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃

Aber die Nationen rings aus allen Ländern stellten sich ihm entgegen und spannten ihr Netz über ihn; und er ward in ihrer Grube gefangen.

9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל׃

Und sie zogen ihn an Nasenringen in einen Käfig und brachten ihn zum König von Babel und taten ihn in einen Zwinger, damit seine Stimme nicht mehr auf den Bergen Israels vernommen werde.

10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃

Deine Mutter war gleich einem Weinstock, an Wassern gepflanzt, der viele Früchte und Schosse bekam vom vielen Wasser.

11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃

Seine Äste wurden so stark, daß man Herrscherstäbe daraus machen konnte, und er wuchs über das dichte Laubwerk empor, so daß er auffiel wegen seiner Höhe und der Menge seiner Ranken.

12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃

Aber er ward im Zorn ausgerissen und zu Boden geworfen; und der Ostwind dörrte seine Frucht aus, seine starken Äste wurden abgerissen, sie wurden dürr und mit Feuer verbrannt.

13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃

Jetzt aber ist er in der Wüste gepflanzt, in einem dürren und trockenen Land.

14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃

Und es ging Feuer aus von einem Zweige seiner Äste, das verzehrte seine Früchte, so daß er keinen Ast mehr hat, der zu einem Herrscherstab tauglich wäre. Das ist ein Klagelied und zum Klagegesang bestimmt.