יחזקאל 19

1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל׃

Et toi, prononce une lamentation sur les princes d’Israël, et dis:

2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃

« Pourquoi ta mère, comme une lionne, s’est-elle couchée entre des lions? Au milieu des jeunes lions elle a nourri ses petits.

3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

Elle éleva l’un de ses petits, et ce fut un jeune lion; il apprit à déchirer sa proie, il dévorait des hommes.

4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים׃

Les nations entendirent parler de lui; il fut pris dans leur fosse. Elles le conduisirent, avec des crochets aux mâchoires, au pays de l’Égypte.

5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃

Et la lionne vit qu’elle attendait en vain, et que son espoir était perdu; elle prit un autre de ses petits, et en fit un lion.

6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

Il marcha au milieu des lions, et ce fut un jeune lion; il apprit à déchirer sa proie; il dévorait des hommes.

7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃

Il connut leurs veuves, et il ravagea leurs villes; le pays et ce qu’il contenait fut épouvanté du bruit de son rugissement.

8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃

Alors les peuples des contrées d’alentour dressèrent contre lui et étendirent sur lui leurs filets, et il fut pris dans leur fosse.

9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל׃

Ils le mirent dans une cage, avec des crochets aux mâchoires, et le conduisirent au roi de Babylone; et ils le conduisirent dans des forteresses, afin qu’on n’entendît plus sa voix sur les montagnes d’Israël.

10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃

Ta mère était comme une vigne, au temps de ta prospérité; elle était plantée au bord des eaux; elle donna du fruit et poussa du feuillage, à cause des eaux abondantes.

11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃

Elle avait des branches vigoureuses, pour des sceptres de souverains, et sa taille était élevée parmi les rameaux touffus. Elle apparut dans sa grandeur, avec la multitude de ses sarments.

12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃

Mais elle a été arrachée avec fureur, et elle a été jetée par terre; et le vent d’orient a desséché son fruit. Ses branches vigoureuses ont été rompues et desséchées; le feu les a dévorées.

13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃

Et maintenant, elle est plantée dans le désert, dans une terre sèche et aride.

14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃

Un feu est sorti d’un de ses rameaux, il a dévoré son fruit; elle n’a plus de rameaux puissants, de sceptre pour dominer. » C’est là une lamentation, et elle deviendra une lamentation.