יחזקאל 19

1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל׃

“As for you, take up a lament for the princes of Israel

2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃

and say: ‘What was your mother? A lioness among the lions! She lay down among the young lions; she reared her cubs.

3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

She brought up one of her cubs, and he became a young lion. After learning to tear his prey, he devoured men.

4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים׃

When the nations heard of him, he was trapped in their pit. With hooks they led him away to the land of Egypt.

5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃

When she saw that she had waited in vain, that her hope was lost, she took another of her cubs and made him a young lion.

6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

He prowled among the lions, and became a young lion. After learning to tear his prey, he devoured men.

7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃

He broke down their strongholds and devastated their cities. The land and everything in it shuddered at the sound of his roaring.

8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃

Then the nations set out against him from the provinces on every side. They spread their net over him; he was trapped in their pit.

9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל׃

With hooks they caged him and brought him to the king of Babylon. They brought him into captivity so that his roar was heard no longer on the mountains of Israel.

10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃

Your mother was like a vine in your vineyard, planted by the water; it was fruitful and full of branches because of the abundant waters.

11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃

It had strong branches, fit for a ruler’s scepter. It towered high above the thick branches, conspicuous for its height and for its dense foliage.

12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃

But it was uprooted in fury, cast down to the ground, and the east wind dried up its fruit. Its strong branches were stripped off and they withered; the fire consumed them.

13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃

Now it is planted in the wilderness, in a dry and thirsty land.

14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃

Fire has gone out from its main branch and devoured its fruit; on it no strong branch remains fit for a ruler’s scepter.’ This is a lament and shall be used as a lament.”