שמות 5

1 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר׃

Afterward Moses and Aaron came, and said to Pharaoh, “This is what Yahweh, the God of Israel, says, ‘Let my people go, that they may hold a feast to me in the wilderness.’”

2 ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח׃

Pharaoh said, “Who is Yahweh, that I should listen to his voice to let Israel go? I don’t know Yahweh, and moreover I will not let Israel go.”

3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב׃

They said, “The God of the Hebrews has met with us. Please let us go three days’ journey into the wilderness, and sacrifice to Yahweh, our God, lest he fall on us with pestilence, or with the sword.”

4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃

The king of Egypt said to them, “Why do you, Moses and Aaron, take the people from their work? Get back to your burdens!”

5 ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃

Pharaoh said, “Behold, the people of the land are now many, and you make them rest from their burdens.”

6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר׃

The same day Pharaoh commanded the taskmasters of the people and their officers, saying,

7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃

“You shall no longer give the people straw to make brick, as before. Let them go and gather straw for themselves.

8 ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃

You shall require from them the number of the bricks which they made before. You shall not diminish anything of it, for they are idle. Therefore they cry, saying, ‘Let’s go and sacrifice to our God.’

9 תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר׃

Let heavier work be laid on the men, that they may labor in it. Don’t let them pay any attention to lying words.”

10 ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃

The taskmasters of the people went out with their officers, and they spoke to the people, saying, “This is what Pharaoh says: ‘I will not give you straw.

11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃

Go yourselves, get straw where you can find it, for nothing of your work shall be diminished.’”

12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃

So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble for straw.

13 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן׃

The taskmasters were urgent saying, “Fulfill your work quota daily, as when there was straw!”

14 ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום׃

The officers of the children of Israel, whom Pharaoh’s taskmasters had set over them, were beaten, and were asked, “Why haven’t you fulfilled your quota both yesterday and today, in making brick as before?”

15 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃

Then the officers of the children of Israel came and cried to Pharaoh, saying, “Why do you deal this way with your servants?

16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃

No straw is given to your servants, and they tell us, ‘Make brick!’ and behold, your servants are beaten; but the fault is in your own people.”

17 ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃

But Pharaoh said, “You are idle! You are idle! Therefore you say, ‘Let’s go and sacrifice to Yahweh.’

18 ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃

Go therefore now, and work; for no straw shall be given to you; yet you shall deliver the same number of bricks!”

19 ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו׃

The officers of the children of Israel saw that they were in trouble when it was said, “You shall not diminish anything from your daily quota of bricks!”

20 ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃

They met Moses and Aaron, who stood along the way, as they came out from Pharaoh.

21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו׃

They said to them, “May Yahweh look at you and judge, because you have made us a stench to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to kill us!”

22 וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃

Moses returned to Yahweh, and said, “Lord, why have you brought trouble on this people? Why is it that you have sent me?

23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך׃

For since I came to Pharaoh to speak in your name, he has brought trouble on this people. You have not rescued your people at all!”