שמות 5

1 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר׃

After these things happened, Moses and Aaron went to Pharaoh and said, “This is what Yahweh, the God of Israel, says: 'Let my people go, so they can have a festival for me in the wilderness.'”

2 ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח׃

Pharaoh said, “Who is Yahweh? Why should I listen to his voice and let Israel go? I do not know Yahweh; moreover, I will not let Israel go.”

3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב׃

They said, “The God of the Hebrews has met with us. Let us go on a three-day journey into the wilderness and sacrifice to Yahweh our God so that he does not attack us with plague or with the sword.”

4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃

But the king of Egypt said to them, “Moses and Aaron, why are you taking the people from their work? Go back to your work.”

5 ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃

He also said, “There are now many people in our land, and you are making them stop their work.”

6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר׃

On that same day, Pharaoh gave a command to the people's taskmasters and foremen. He said,

7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃

“Unlike before, you must no longer give the people straw to make bricks. Let them go and gather straw for themselves.

8 ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃

However, you must still demand from them the same number of bricks as they made before. Do not accept any fewer, because they are lazy. That is why they are calling out and saying, 'Allow us to go and sacrifice to our God.'

9 תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר׃

Increase the workload for the men so that they keep at it and pay no more attention to deceptive words.”

10 ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃

So the people's taskmasters and foremen went out and informed the people. They said, “This is what Pharaoh says: 'I will no longer give you any straw.

11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃

You yourselves must go and get straw wherever you can find it, but your workload will not be reduced.'”

12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃

So the people scattered throughout all the land of Egypt to gather stubble for straw.

13 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן׃

The taskmasters kept urging them and saying, “Finish your work, just as when straw was given to you.”

14 ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום׃

Pharaoh's taskmasters beat the Israelite foremen, those same men whom they had put in charge of the workers. The taskmasters kept asking them, “Why have you not produced all the bricks required of you, either yesterday and today, as you used to do in the past?”

15 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃

So the Israelite foremen came to Pharaoh and cried out to him. They said, “Why are you treating your servants this way?

16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃

No straw is being given to your servants anymore, but they are still telling us, 'Make bricks!' We, your servants, are even beaten now, but it is the fault of your own people.”

17 ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃

But Pharaoh said, “You are lazy! You are lazy! You say, 'Allow us to go sacrifice to Yahweh.'

18 ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃

So now go back to work. No more straw will be given to you, but you must still make the same number of bricks.”

19 ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו׃

The Israelite foremen saw that they were in trouble when they were told, “You must not reduce the daily number of bricks.”

20 ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃

They met Moses and Aaron, who were standing outside the palace, as they went away from Pharaoh.

21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו׃

They said to Moses and Aaron, “May Yahweh look at you and punish you, because you have made us offensive in the sight of Pharaoh and his servants. You have put a sword in their hand to kill us.”

22 וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃

Moses went back to Yahweh and said, “Lord, why have you caused trouble for this people? Why did you send me in the first place?

23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך׃

Ever since I came to Pharaoh to speak to him in your name, he has caused trouble for this people, and you have not set your people free at all.”