שמות 5

1 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר׃

And afterward Moses and Aaron went in, and told Pharaoh, Thus saith Yhwh God of Israel, Let my people go, that they may hold a feast unto me in the wilderness.

2 ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח׃

And Pharaoh said, Who is Yhwh, that I should obey his voice to let Israel go? I know not Yhwh, neither will I let Israel go.

3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב׃

And they said, The God of the Hebrews hath met with us: let us go, we pray thee, three days’ journey into the desert, and sacrifice unto Yhwh our God; lest he fall upon us with pestilence, or with the sword.

4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃

And the king of Egypt said unto them, Wherefore do ye, Moses and Aaron, let the people from their works? get you unto your burdens.

5 ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃

And Pharaoh said, Behold, the people of the land now are many, and ye make them rest from their burdens.

6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר׃

And Pharaoh commanded the same day the taskmasters of the people, and their officers, saying,

7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃

Ye shall no more give the people straw to make brick, as heretofore: let them go and gather straw for themselves.

8 ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃

And the tale of the bricks, which they did make heretofore, ye shall lay upon them; ye shall not diminish ought thereof: for they be idle; therefore they cry, saying, Let us go and sacrifice to our God.

9 תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר׃

Let there more work be laid upon the men, that they may labour therein; and let them not regard vain words.

10 ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃

And the taskmasters of the people went out, and their officers, and they spake to the people, saying, Thus saith Pharaoh, I will not give you straw.

11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃

Go ye, get you straw where ye can find it: yet not ought of your work shall be diminished.

12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃

So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble instead of straw.

13 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן׃

And the taskmasters hasted them, saying, Fulfil your works, your daily tasks, as when there was straw.

14 ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום׃

And the officers of the children of Israel, which Pharaoh’s taskmasters had set over them, were beaten, and demanded, Wherefore have ye not fulfilled your task in making brick both yesterday and to day, as heretofore?

15 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃

Then the officers of the children of Israel came and cried unto Pharaoh, saying, Wherefore dealest thou thus with thy servants?

16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃

There is no straw given unto thy servants, and they say to us, Make brick: and, behold, thy servants are beaten; but the fault is in thine own people.

17 ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃

But he said, Ye are idle, ye are idle: therefore ye say, Let us go and do sacrifice to Yhwh.

18 ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃

Go therefore now, and work; for there shall no straw be given you, yet shall ye deliver the tale of bricks.

19 ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו׃

And the officers of the children of Israel did see that they were in evil case, after it was said, Ye shall not minish ought from your bricks of your daily task.

20 ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃

And they met Moses and Aaron, who stood in the way, as they came forth from Pharaoh:

21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו׃

And they said unto them, Yhwh look upon you, and judge; because ye have made our savour to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to slay us.

22 וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃

And Moses returned unto Yhwh, and said, Lord, wherefore hast thou so evil entreated this people? why is it that thou hast sent me?

23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך׃

For since I came to Pharaoh to speak in thy name, he hath done evil to this people; neither hast thou delivered thy people at all.