שמות 32
| וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃ | 1 |
And the people seeing that Moses delayed to come down from the mount, gathering together against Aaron, said: Arise, make us gods, that may go before us: for as to this Moses, the man that brought us out of the land of Egypt, we know not what has befallen him.
| ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃ | 2 |
And Aaron said to them: Take the golden earrings from the ears of your wives, and your sons and daughters, and bring them to me.
| ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן׃ | 3 |
And the people did what he had commanded, bringing the earrings to Aaron.
| ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃ | 4 |
And when he had received them, he fashioned them by founders’ work, and made of them a molten calf. And they said: These are thy gods, O Israel, that have brought thee out of the land of Egypt.
| וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃ | 5 |
And when Aaron saw this, he built an altar before it, and made proclamation by a crier’s voice, saying: Tomorrow is the solemnity of the Lord.
| וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃ | 6 |
And rising in the morning, they offered holocausts, and peace victims, and the people sat down to eat, and drink, and they rose up to play.
| וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃ | 7 |
And the Lord spoke to Moses, saying: Go, get thee down: thy people, which thou hast brought out of the land of Egypt, hath sinned.
| סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃ | 8 |
They have quickly strayed from the way which thou didst shew them: and they have made to themselves a molten calf, and have adored it, and sacrificing victims to it, have said: These are thy gods, O Israel, that have brought thee out of the land of Egypt.
| ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא׃ | 9 |
And again the Lord said to Moses: See that this people is stiffnecked:
| ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃ | 10 |
Let me alone, that my wrath may be kindled against them, and that I may destroy them, and I will make of thee a great nation.
| ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃ | 11 |
But Moses besought the Lord his God, saying: Why, O Lord, is thy indignation kindled against thy people, whom thou hast brought out of the land of Egypt, with great power, and with a mighty hand?
| למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך׃ | 12 |
Let not the Egyptians say, I beseech thee: He craftily brought them out, that he might kill them in the mountains, and destroy them from the earth: let thy anger cease, and be appeased upon the wickedness of thy people.
| זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃ | 13 |
Remember Abraham, Isaac, and Israel, thy servants, to whom thou sworest by thy own self, saying: I will multiply your seed as the stars of heaven: and this whole land that I have spoken of, I will give to you seed, and you shall possess it for ever.
| וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃ | 14 |
And the Lord was appeased from doing the evil which he had spoken against his people.
| ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃ | 15 |
And Moses returned from the mount, carrying the two tables of the testimony in his hand, written on both sides,
| והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׃ | 16 |
And made by the work of God: the writing also of God was graven in the tables.
| וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה׃ | 17 |
And Josue hearing the noise of the people shouting, said to Moses: The noise of battle is heard in the camp.
| ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃ | 18 |
But he answered: It is not the cry of men encouraging to fight, nor the shout of men compelling to flee: but I hear the voice of singers.
| ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר׃ | 19 |
And when he came nigh to the camp, he saw the calf, and the dances: and being very angry, he threw the tables out of his hand, and broke them at the foot of the mount:
| ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל׃ | 20 |
And laying hold of the calf which they had made, he burnt it, and beat it to powder, which he strowed into water, and gave thereof to the children of Israel to drink.
| ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה׃ | 21 |
And he said to Aaron: What has this people done to thee, that thou shouldst bring upon them a most heinous sin?
| ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא׃ | 22 |
And he answered him: Let not my lord be offended: for thou knowest this people, that they are prone to evil.
| ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃ | 23 |
They said to me: Make us gods, that may go before us: for as to this Moses, who brought us forth out of the land of Egypt, we know not what is befallen him.
| ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃ | 24 |
And I said to them: Which of you hath any gold? and they took and brought it to me: and I cast it into the fire, and this calf came out.
| וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃ | 25 |
And when Moses saw that the people were naked, (for Aaron had stripped them by occasion of the shame of the filth, and had set them naked among their enemies, )
| ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי׃ | 26 |
Then standing in the gate of the camp, he said: If any man be on the Lord’s side let him join with me. And all the sons of Levi gathered themselves together unto him:
| ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃ | 27 |
And he said to them: Thus saith the Lord God of Israel: Put every man his sword upon his thigh: go, and return from gate to gate through the midst of the camp, and let every man kill his brother, and friend, and neighbour.
| ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃ | 28 |
And the sons of Levi did according to the words of Moses, and there were slain that day about three and twenty thousand men.
| ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃ | 29 |
And Moses said: You have consecrated your hands this day to the Lord, every man in his son and in his brother, that a blessing may be given to you.
| ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃ | 30 |
And when the next day was come, Moses spoke to the people: You have sinned a very great sin: I will go up to the Lord, if by any means I may be able to entreat him for your crime.
| וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃ | 31 |
And returning to the Lord, he said: I beseech thee: this people hath sinned a heinous sin, and they have made to themselves gods of gold: either forgive them this trespass,
| ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃ | 32 |
Or if thou do not, strike me out of the book that thou hast written.
| ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי׃ | 33 |
And the Lord answered him: He that hath sinned against me, him will I strike out of my book:
| ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃ | 34 |
But go thou, and lead this people whither I have told thee: my angel shall go before thee. And I in the day of revenge will visit this sin also of theirs.
| ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן׃ | 35 |
The Lord therefore struck the people for the guilt on occasion of the calf which Aaron had made.
