שמות 16

1 ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃

Then moved they on from Elim, and all the assembly of the sons of Israel entered into the desert of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month, by their coming forth out of the land of Egypt.

2 וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר׃

Then did all the assembly of the sons of Israel murmur against Moses and against Aaron in the desert;

3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃

and the sons of Israel said unto them—Oh that we had died by the hand of Yahweh, in the land of Egypt, when we remained by the pot of flesh, when we did eat bread to the full, —for ye have brought us forth into this desert, to cause all this multitude to die by famine.

4 ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא׃

Then said Yahweh unto Moses, Behold me! raining down for you bread out of heaven, —and the people shall go out and gather the portion for a day, on its day, that I may prove them whether they will walk in my law, or not.

5 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום׃

And it shall come to pass on the sixth day, that they shall settle what they shall bring in, —and it shall be twice as much as they gather day by day.

6 ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃

So Moses and Aaron said unto all the sons of Israel, —At eventide, then shall ye know that it was, Yahweh, who brought you forth, out of the land of Egypt;

7 ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו׃

and, in the morning, then shall ye see the glory of Yahweh, in that he hath heard your murmurings against Yahweh, —what then are, we, that ye should murmur against, us?

8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה׃

And Moses said—In that Yahweh giveth you in the evening flesh to eat, and bread in the morning, to the full, in that Yahweh heareth your murmurings wherewith ye are murmuring against him, what then are, we? Not against us, do ye murmur but against Yahweh.

9 ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃

And Moses said unto Aaron, Say unto all the assembly of the sons of Israel, Draw near, before Yahweh, —for he hath heard your murmurings.

10 ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן׃

And it came to pass, when Aaron spake unto all the assembly of the sons of Israel, then turned they towards the desert, —and lo! the glory of Yahweh, had appeared in the cloud,

11 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

Then spake Yahweh unto Moses—saying,

12 שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃

I have heard the murmurings of the sons of Israel, —speak unto them, saying—Between the two evenings, shall ye eat flesh, and in the morning, shall ye be filled with bread, —so shall ye know that I Yahweh am your God.

13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃

And it came to pass, in the evening, that there came up quail, and covered the camp, —and in the morning was the outpouring of dew, round about the camp;

14 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ׃

and when the outpouring of dew went up, then lo! on the face of the desert, a thin flake, thin as hoar-frost on the earth,

15 ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃

And when the sons of Israel saw it they said one to another—What is that? For they knew not what "that" was. Then said Moses unto them, "That" is the bread which Yahweh hath given you to eat.

16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃

This, is the thing which Yahweh hath commanded, Gather ye thereof, each man what he needeth for eating, —an omer a head, by the number of your souls, each man—for them who are in his tent, shall ye take.

17 ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃

And the sons of Israel did so, —and gathered, [some] more, and [some] less;

18 וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו׃

and when they measured it with the omer, he who had gathered more had nothing over, and he who had gathered less had no lack: each man what he needed for eating, did they gather.

19 ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר׃

And Moses said unto them, —Let, no man leave thereof, until morning.

20 ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃

But they hearkened not unto Moses, but certain men left thereof until morning, and it swarmed with worms and become loathsome, —and Moses was wroth with them.

21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃

Thus then they gathered it morning by morning, each man what he needed for eating, and as soon as the sun waxed hot, so soon it melted.

22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה׃

And it came to pass on the sixth day, that they gathered food twice as much, two omers for each one, —so all the princes of the assembly came in, and told Moses.

23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר׃

And he said unto them—That is what Yahweh spake. The observance of a holy sabbath to Yahweh, is to-morrow, —what ye would bake, bake and what ye would boil, boil, and all that is left over, put by you to keep until the morning.

24 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו׃

So they put it by until the morning, as Moses had commanded, —and it gave no unpleasant odour, neither was there a worm, therein.

25 ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃

Then said Moses—Eat ye it to-day, for a sabbath, is to-day, unto Yahweh, —to-day, ye shall not find it in the field.

26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו׃

Six days, shall ye gather it, —but on the seventh day, a sabbath, it shall not be therein.

27 ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו׃

And it came to pass on the seventh day, that there went forth some of the people to gather, —but they found not.

28 ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃

Then said Yahweh unto Moses, —How long have ye refused to keep my commandments and my laws?

29 ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי׃

See because Yahweh hath given you the sabbath, for this cause, is, he, giving you on the sixth day, food for two days, —abide ye every man in his place, let no man go forth from his dwelling, on the seventh day,

30 וישבתו העם ביום השבעי׃

So the people rested on the seventh day.

31 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃

And the house of Israel called the name thereof Manna, —and the same, was like coriander seed white, and the taste thereof, like flat-cake with honey,

32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃

And Moses said—This, is the thing which Yahweh hath commanded, Fill an omer therefrom as a thing to be preserved to your generations, —that they may see the bread wherewith I fed you in the desert, when I brought you forth out of the land of Egypt.

33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃

So Moses said unto Aaron—Take a single basket, and put therein an omer-full of manna, —and set it down before Yahweh, as a thing to be preserved to your generations.

34 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃

As Yahweh gave command unto Moses, so did Aaron set it down before the testimony, as a thing to be preserved,

35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען׃

And, the sons of Israel did eat the manna forty years, until they entered into the land wherein they were to dwell, —the manna, they did eat until they entered into the bounds of the land of Canaan.

36 והעמר עשרית האיפה הוא׃

Now, an omer, is, the tenth of the ephah.